אנו מסבירים מהי שפה פיגורטיבית או מטפורית, באילו נסיבות משתמשים בה ודוגמאות יומיומיות שונות ובשירה.
מהי שפה פיגורטיבית?
שפה פיגורטיבית או שפה מטפורית היא שימוש יצירתי מסוים במילים, שמשתמש בהן במובן שונה מהמילולי (כלומר, המובן המסורתי או השפה הפשוטה שלה). משמעות זו לקוחה ממילה או רעיון אחר, ועל בן השיח לפענח אותה כדי להבין.
הסוגים השונים של דמיון o מֵטָפוֹרָה, משחקי מילים ומשמעויות כפולות הן צורות ברורות של שפה פיגורטיבית, שכן מילים אינן מתכוונות למה שהן מופיעות, אלא יש להן משמעות נסתרת או "סודית".
מגיל צעיר אנו למדים שלמילים תמיד יש משמעות קשורה, אבל שהיא לא תמיד רק אחת: מילה יכולה להיות משמעותה של דברים שונים, בהתאם לשימוש שלה ובהתאם לה. הֶקשֵׁר.
משהו דומה מתרחש עם שפה פיגורטיבית, המשתמשת במילים בעלות משמעות חדשה, מרוחקת פחות או יותר מהרגיל, בין אם על ידי השוואתן לאחרות או מתן טוויסט יצירתי כלשהו.
זה קורה לעתים קרובות ב טקסטים ספרותיים, בחידות, במשחקי מילים, בשירים ואפילו ב שפה יומי. הוא משמש במיוחד באותם נושאים שנחשבים לטאבו, או שלא טוב לדבר בציבור, או גם ב סְלֶנְג או מדבר על קבוצה חברתית מסוימת.
דוגמאות לשפה פיגורטיבית
כדי להבין את השימוש בשפה פיגורטיבית, עיין בדוגמאות שונות, כגון:
- כשאנחנו אומרים ש"הילד הזה תמיד בעננים", אנחנו לא אומרים שהוא ממש עף, או שהוא חי בתוך אַטמוֹספֵרָהאבל הוא תמיד מוסח.
- כשאנחנו מתקשרים לאחד אדם "לינקס", "חמור" או "ערפד", איננו מאשרים, פשוטו כמשמעו, שהם או בעלי הצורה של החיות האמורות, אלא אנו מייחסים מאפיינים (אמיתיים או דמיוניים) המוקצים לבעלי חיים האמורים. בעלי חיים בשלנו תַרְבּוּת: להיות מאוד ערמומי, להיות מאוד טיפש, או להרוויח מפגיעה של אחרים, בהתאמה.
- כאשר אנו מאשרים שאנו כל כך רעבים "שהיינו אוכלים סוס", אנו מתארים בהגזמה את ממדי הרעב שלנו, שכן הסוס הוא חיה גדולה ואנו רוצים להעביר את התחושה שיש לנו באמצעות שפה פיגורטיבית.
- כשאומרים ששחקן כדורגל "צולע", במקרים רבים אנחנו לא רק שלא אומרים שחסרה לו רגל, אלא גם לא אומרים שהוא משחק כל כך רע עד שנראה שחסרה לו רגל, אלא די. ההפך: מדובר בטוויסט אירוני לומר שהוא משחק טוב מאוד, או רץ הרבה, ובכך מבטא את ההיפך ממה שאמרנו זה עתה.
כפי שנראה, רבים מהשימושים הפיגורטיביים בשפה תלויים בהקשר, בין אם זה מצבי (איפה, מתי ועם מי אנחנו) או תרבותי (מה זה אומר בתרבות שלנו, אילו שימושים מקומיים מקובלים, איזו גרסה של ספרדית שאנחנו מדברים).
במקרים מסוימים, מקלט שאין לו מספיק הכשרה או שהוא בור לחלוטין בהקשר, עלול לחשוב שאנו מדברים מילולית ולהתבלבל.
שירים בשפה פיגורטיבית
המובן הפיגורטיבי נפוץ מאוד בתחום הספרותי, שבו השפה נלקחת לנקודת המקסימום שלה כך שהיא אומרת הרבה יותר ממה שהיא לכאורה אומרת. לפיכך, בהמשך פסוקים:
"שם של אישה בוגד בי
אישה כואבת לי בכל הגוף"
(שִׁיר "המאוימים" מאת חורחה לואיס בורחס)
המובן הפיגורטיבי ברור: שמה של האישה הזו "מוסר" את המשוררת כי כשמדברים עליה מתגלים רגשותיו כלפיה, כשם שאישה לא ממש "כואבת בכל הגוף", אלא זו דרכה. לבטא את הכאב הכמעט פיזי שנגרם עקב היעדרותה.
"הלב שלי היה כנף חיה ומעוננת...
כנף אימתנית מלאה באור וגעגוע"
(שיר "הלב שלי היה כנף חיה ומעוננת" מאת פבלו נרודה)
המובן הפיגורטיבי הוא במה שהוא אומר שהלב שלו היה: כנף, מלכתחילה, אולי הכוונה שהיא נפיצה, שהיא לא עומדת במקום ובכל רגע היא עוזבת. אבל זה גם אגף "חי ומעונן", "מלא אור וגעגוע", שהוא כמובן לא חוש מילולי, אלא דרך לבטא את האופן שבו המשורר הוגה את לבו.
"לפעמים העץ
מהשולחן שלי
יש קראנץ' כהה
דמעה
מפוזר של סערה"
(שיר "La mesa" מאת פאביו מורביטו).
המשמעות הפיגורטיבית של פסוקים אלו אינה כה פשוטה לפירוש, אך ברורה: לשולחן המשורר "יש" "סדק אפל", דבר שלא ניתן לומר כפשוטו, שכן צלילים לא להכתים.
אבל אז הוא מוסיף שהצליל הזה הוא "קרע", כאילו העץ יכול להיקרע כמו בד, ושהוא "פזור מסערה", אולי פירושו שזה צליל כמו של סערה הקרובה. בכל מקרה, המשורר מייחס לשולחנו מושגים בלתי אפשריים, פשוטו כמשמעו.