מילים

שפה

2022

אנו מסבירים מהן מילים, אילו סוגים קיימים, כיצד הן נוצרות ומשפחות מילים. כמו כן, מהו "דבר ה'".

ניתן לשלב מילים לביטויים או משפטים.

מהן מילים?

מילה היא היחידה הדקדוקית המינימלית שניחנה במשמעות משלה. בשרשרת המדוברת הוא מופרד מהאחרים על ידי הפסקות, ובכתב על ידי רווחים ריקים.

המחקר שלו מגיב לנקודות מבט שונות מאוד, החל ממשמעותן ועד להרכב שלהן מחתיכות קטנות יותר (הנקראות מורפמות), והשילוב שלהן לאחר מכן ברצפים ליניאריים (הנקראים סינטגמות), אשר בתורן מרכיבות יחידות גדולות יותר (הביטויים או תפילות). אז המילה היא נקודת המוצא של הניתוח של שפה מילולי.

המונח מילה מגיע מלטינית מָשָׁל וחולקת את נקודת המוצא שלה, דווקא, עם המשל, שהוא הקול היווני פרבולל: הפעולה של לזרוק משהו ליד משהו אחר כדי להשוות ביניהם (ל-, "לצד"; בַּלוֹן, "לזרוק"). לאורך ה הִיסטוֹרִיָה, המונח הזה עבר היפוך של הצלילים שלו ר י ל (משהו ראוי להערכה במונח האיטלקי עצור אותה או בצרפתית שחרור על תנאי) בלטינית וולגרית, עד שהיא מסתיימת כ"מילה" בספרדית.

ברור, כולם שפות הם מטפלים במילים שלהם, נוצרו אחרת ופועלים לפי ההיגיון שלהם. הסיבה לכך היא שלכל שפה היסטוריה דקדוקית שונה, המקושרת ישירות להיסטוריה של דובריה.

לפי בַּלשָׁנוּת מסורתית, לכל המילים הקיימות יש משמעות (מובן מופשט ומנטלי המתייחס להיבט כלשהו של ה מְצִיאוּת) ומסמן (צורה בעל פה ו/או כתובה התואמת לו ושמבדילה אותו משאר המילים של השפה).

לדוגמה, למונח "עץ" יש משמעות שכל בני האדם חוו בדרך זו או אחרת (זו של אותם יצורים חסרי תנועה, גבוהים ועתיקים שיש להם ענפים, עלים ונושאים פרי), אך מסמן היספני בלבד. ( "עץ", שבשפות אחרות יהיה "עֵץ”, “באום”, “אלברו"אוֹ"עֵץ”).

סוגי מילים

ניתן לסווג מילים בדרכים רבות ומגוונות, עד כדי כך שקשה לפרט את כולן. למשל, ניתן להבחין בין מילים טובות ורעות (כלומר, כאלו שמתאימות לאירועים רשמיים וכאלה שלא), בין מילים מורכבות ופשוט (תלוי אם הן תוצר של מיזוג מילים אחרות או לא), או בספרדית ביניהן מילים רציניות, חַד י esdrújulas לפי מיקום ההברה המודגשת שלו.

עם זאת, אולי הסיווג החשוב ביותר הוא זה שמבחין בין הקטגוריות הדקדוקיות שלו, כלומר על בסיס תפקידן בתוך ההיגיון של השפה. לפיכך, יש לנו:

  • שמות עצם. הן המילים ששמות אובייקטים של מציאות (קונקרטיים או מופשטים), כלומר דברים שיש להם מהות. תפקידו בתוך השפה הוא לשמש כתוויות. לדוגמה: כלב, כוכב לכת, בניין, תת-קרקע, חוסה, אמריקה, פריז, לוקסמבורג.
  • פעלים הן המילים ששמות פעולות, וצורתן מותאמת בדרך כלל (בהתאם לשפה) לאופן הספציפי שבו בוצעה הפעולה (צימוד). בספרדית, הפעלים מציגים זמן פועל, מצב פועל ואדם מילולי לשם כך. הם דוגמאות לפועל: לרוץ, לישון, נולד, הם יבואו, אמרנו, אוהב, אני אחיה.
  • שמות תואר. הן המילים המשרתות להוסיף משמעויות לשם עצם או כינוי, ומספקות משמעות משלהן לנאמר. הם אחד מסוגי השינויים הקיימים, מכיוון שהם משמשים כדי לשנות במדויק את המשמעות הנכונה של שמות עצם. לדוגמה: מכוער, יפה, גדול, קטן, מוזר, גראד, צהוב, שופע.
  • מילים. הן המילים המשמשות להוספת משמעויות לפעלים, או לשמות התואר עצמם, או אפילו לתארים אחרים. הם התכליתיים ביותר מבין משנה השפה. לדוגמה: מאוד, כל כך, מהר, במיוחד, איך, איפה, אתמול, כאן, די.
  • מאמרים. הן המילים המשמשות לציון שני היבטים ספציפיים של שם עצם או כינוי, שהם המספר והמין. בשפות מסוימות, כמו אנגלית, יש מאמר יחיד לכל דבר (ה), בעוד שבספרדית יש שניים: זכר (ה) ונשי (ה), ובגרמנית יש שלושה שונים: זכר (דר), נשית (לָמוּת) ונייטרלי (אתה נותן).
  • כינויים. הן המילים המשמשות להחליף שמות עצם (או לפעמים קטעים שלמים של משפט), על מנת להפוך את השפה לזריזה יותר ופחות חוזרת על עצמה. באופן עקרוני, הן מילים ללא משמעות קבועה, אך הן רוכשות אותה על פי ה הֶקשֵׁר שבהם הם נמצאים בשימוש, ובכך מבטאים סוג מסוים של מערכת יחסים. למשל: אתה, אני, זה, זה, היא, אנחנו, אתה, אתה, היא, שלי.
  • הצעות. הן המילים המשמשות להצביע על יחסים בין המילים האחרות, יהא סוגן אשר יהיה, כדי להשיג רמות גבוהות יותר של דיוק ביחס לנאמר. המשמעות שלהם היא תמיד דקדוקית, כלומר אופיינית למה שהשפה מסוגלת להביע, והם יכולים להצביע על יחסים מרחביים, חומריים, שייכות ועוד עצום. לדוגמה: מ, אל, מעל, על ידי, ב, עם, מ, אל, מתחת, בין.
  • מילות קישור. הן המילים שמאפשרות לך לחבר מילים או מונחים אחרים במשפט (או אפילו משפטים אחד עם השני) כדי ליצור שרשראות של משמעות. אין להם משמעות מחוץ לשפה, כלומר, הם הגיוניים רק כאביזרים של השפה. לדוגמה: ו, אבל, בכל זאת, בכל זאת, בנוסף, או, למרות.
  • קריאות ביניים. הם מילים בעלות משמעות וצורה קבועה בשפה, המשמשות למטרות פרגמטיות, כלומר להביע מֵידָע מחוץ למה שנאמר, בדרך כלל רגשי או סובייקטיבי. רבים מגיעים מפתגמים או מילים מהעבר, שרק מחציתם שורדים ואיבדו את משמעותם המקורית. הם דוגמה לכך: אה, אה, וואם, שלום, ביי, אני מקווה, לך.

היווצרות מילים

מילים נוצרות באמצעות מספר תהליכים שונים, שכן לא לכולם מקור זהה. התהליכים האמורים הם הבאים:

הרכב. קומפוזיציה היא תהליך של "ייצור" מילים מהאיחוד או צירוף של שני שורשים של מילים (שורשים לקסיקליים) שלכל אחד מהם יש משמעות משלו. בשפות מסוימות, כמו גרמנית, תהליך זה מורכב יותר ומייצר מונחים ארוכים ומסובכים ממילים רבות ושונות, בעוד שבספרדית הוא מקיף בדרך כלל שניים (במקרים מסוימים שלושה) מונחים שונים באותה מילה חדשה.

לדוגמה:

  • שני שמות עצם שונים: כרובית, סיבוב, מוטוצ'ורו.
  • שני פעלים שונים: קח ותן לי, לישון, נדנדה.
  • שני שמות תואר שונים: חירש-אילם, מתוק מריר, גבוה ונמוך.
  • פועל ושם עצם: חולץ פקקים, פותח קופסאות שימורים, פופר מסיבה.
  • שם עצם ותואר: תרשיש, ג'ינג'י, פעור.
  • שם תואר ושם עצם: חצות, התנהלות בטוחה, תבליט.
  • שם תואר ותואר: מחשבה רעה, biepensante, ברוך הבא.
  • כינוי ופועל: מטלות, כל אחד, מי.

גִזרָה. גזירה היא עוד תהליך שונה דרכו מתקבלות מילים חדשות, המורכב מהוספת חלקיקים נגזרות (אפיקסים) לשורש המילה, על מנת לקבל מונחים חדשים בעלי משמעות דומה למקור. בהתאם לסוג החלקיק שבו נעשה שימוש, אנחנו יכולים לדבר עליו קידומות, סיומות, תיקונים או הטיות:

  • קידומת. זה מורכב מהוספת חלקיק לפני מילה אחרת, כדי לשנות את המשמעות המקורית שלה. אולם במקרים אלו מדובר כמעט בתהליך קומפוזיציה, שכן הקידומות בספרדית הן בעלות משמעות משלהן (שכן הן עוברות בעיקר בירושה משפות עתיקות). לדוגמה: בלתי נראה (תחילית ב, מילה גלוי), צוללת (קידומת תַת, מילה ימי).
  • סיומת. המקור העיקרי למילים הנגזרות מהשפה הוא סיומת, המורכבת מהוספת חלקיק לסוף הגזע המילוני. לפיכך, ניתן לגזור מילים שונות מאוד מאותו שורש, כמו בדוגמה הבאה: מהשורש פֶּרַח ניתן לגזור חנות פרחים (הוספת הסיומת -eria), אגרטל פרחים (הוספת הסיומת -ארון), פריחה (הוספת התיק -ל- והסיומת -tion), פלורסטה (הוספת הסיומת -הוא) או לפרוח (הוספת התיק -פריט- והסיומת -ura).
  • כְּפִיפָה. ההטיה היא מקרה נפוץ ביותר של גזירה דקדוקית, שכן זה מה שקורה כאשר אנו מצמידים פועל: אנו מוסיפים לגבעול סיום שאינו משנה את המובן המילוני שלו (זה המופיע במילון), אלא רק את הדקדוק שלו. לָחוּשׁ. למשל, לגזע המילוני הלכתי אתה יכול להוסיף סיומות נטייה שונות, כגון -אר (ללכת), -אוֹ (כביש), -אֵס (אתה הולך), -אמוס (בוא נדבר), -עבאס (הלכת), התאמת השורש למקרים דקדוקיים שונים, מבלי לשנות את המשמעות הבסיסית שלו.

פאראסינתזה. פאראסינתזה היא המקרה בו מתרחשים במקביל תהליכי חיבור וגזירה בעלי אופי שונה, על מנת לקבל מילה חדשה באמצעות תהליכים שונים בו זמנית. כזה הוא המקרה, למשל, של paraguazo, התוצאה של ההרכב של ל י מים, כמו גם הגזירה עם הסיומת -אזו. מקרים אחרים הם תפוז, quinceañera או סמוק.

דקדוק. בניגוד לאחרים, מדובר בתהליך המתרחש באופן דיאכרוני, כלומר לאורך זמן. היא מורכבת משינוי המשמעות של מילה הקיימת בשפה, עקב אובדן ההתייחסות האמיתית שלה (מה שבדרך כלל אומר שהמילה אינה בשימוש עוד) והחלפתה במובן דקדוקי בלבד, כלומר, פונקציונלי. הלשון.

דוגמה מובהקת לכך היא השימוש המודרני של הפועל להיות, שמשמעותו המקורית של "לקבל" או "להחזיק" אבדה עם הזמן והוחלף בשימוש שיש כפועל עזר לזמן מורכב: "לכדי". היה", "לבוא", "אתה אמרת", "הם רצו", וכן הלאה.

משפחות מילים

כאשר אנו מדברים על משפחות מילים או משפחה מילונית, אנו מתייחסים לקבוצת מילים שחולקות את אותו שורש של משמעות מילונית, כלומר, שהן תוצאה של תהליכי נגזרת ו/או נטייה המתחילים מאותו שורש. לפיכך, המילים ה"אבות" נקראות מילים פרימיטיביות, וצאצאיהן, מילים נגזרות.

דוגמה למשפחה מילונית היא מהשורש יָם: גאות, ימית, מלח, חולה ים, גיחה, חולת ים, מרינה, מתחת למים וכו'. כפי שאנו יכולים לראות, המשפחות המילוניות חולקות אותה משמעות שורשית, אם כי הן מבטאות אותה בדרכים שונות לחלוטין, מכיוון שהן מילים שונות זו מזו.

החרב של אלוהים

מדברים על "דבר אלוהים" במשמעות קבועה ובלעדית, שהיא להתייחס לכתבי הקודש של כמה דָת המונותאיסטיים, במיוחד הנוצרים, השולטים במערב. התנ"ך, במובן זה, מהווה עבור המאמינים את התעתיק של דבר ה', כלומר, שעבורם מה שנכלל בספרים הללו אינו תוצאה של כושר המצאה אנושי, אלא הכתבה של הישות העליונה. נביאיה העתיקים.

!-- GDPR -->