- מה הייתה המהפכה הקומוניסטית הסינית?
- שלבי המהפכה הקומוניסטית הסינית
- הסיבות למהפכה הקומוניסטית הסינית
- השלכות המהפכה הקומוניסטית
- חשיבותה של המהפכה הקומוניסטית הסינית
- מנהיגי המהפכה הקומוניסטית הסינית
אנו מסבירים מה הייתה המהפכה הקומוניסטית הסינית, הסיבות, השלבים וההשלכות שלה. כמו כן, המנהיגים העיקריים שלה.
המהפכה הקומוניסטית הסינית הקימה את הרפובליקה העממית של סין ב-1949.מה הייתה המהפכה הקומוניסטית הסינית?
היא ידועה בתור המהפכה הסינית של 1949, המהפכה הקומוניסטית הסינית בסוף מלחמת האזרחים הסינית. הסכסוך הזה, שהחל ב-1927, העמיד את הלאומנים הסינים של הקואומינטנג או KMT, בראשות גנרליסימו צ'יאנג קאי-שק, עם תומכי המפלגה הקומוניסטית הסינית בראשות מאו דזה-דונג.
המהפכה נחשבת שהחלה בשנת 1946, לאחר תום הימים מלחמת העולם השנייה והפלישה היפנית לסין, וזו הסיבה ששני הצדדים, הלאומני והקומוניסטי, נאלצו להסכים להפוגה וליצור חזית משותפת נגד הצבא הפולש. אבל כשהושגה מטרה זו, המתיחות בין השניים עלתה מחדש.
המשא ומתן, שניסה למנוע את חידוש מלחמת האזרחים, נכשל. לאחר מספר שנים של לחימה, השתלטו הכוחות הקומוניסטיים על המדינה, והגליו את הלאומנים לאי טייוואן. ב-1 באוקטובר 1949 הוכרזה הרפובליקה העממית של סין, שקיומה ומשטרה הסוציאליסטי של מֶמְשָׁלָה הם מחזיקים מעמד עד היום.
שלבי המהפכה הקומוניסטית הסינית
ניתן לחלק את המהפכה הקומוניסטית הסינית לשלבים הכרונולוגיים הבאים:
- סוף המשא ומתן שָׁלוֹם בשנת 1946. בשלב זה התחדשה מלחמת האזרחים הסינית למרות המאמצים של ארצות הברית וה- ברית המועצות על גישור בין הצדדים והשגת ממשלה מעורבת שתמנע מהם את הצורך להתעמת זה עם זה, שכן הסובייטים תמכו בגלוי במהפכנים הסינים. את הרוחות הדו-קוטביות של המלחמה הקרה כבר אפשר היה לנשום אזור, שכן גם ארה"ב וגם ברית המועצות חלקו על אזור ההשפעה הסינית.
- המתקפה הלאומנית (1946-1947). התנועה הראשונה לאחר התמוטטות המשא ומתן הייתה של הלאומנים, שפלשו למנצ'וריה ולצפון הסיני ותפסו 165 ערים, למרות מחאות ארה"ב שאפילו השעתה את מכירת הנשק לממשלת סין למשך 10 חודשים. בסוף אותה שנה הכריזה האסיפה הלאומית הסינית על חוקה דמוקרטית, ללא השתתפות של נציגות של הקומוניסטים. העליונות הצבאית של הלאומנים נמשכה עד אפריל 1947, אז כשלו הניסיונות לרסק את היריב והמתקפה שלהם נעצרה לבסוף.
- מתקפת הנגד הקומוניסטית (1947-1948). באמצע 1947 חל מהפך בגורלו של ה מִלחָמָה, והתרחשו התקפות הנגד היעילות הראשונות של הצבא האדום של מאו דזה-דונג, שכבש מחדש ערים והפיל את המורל של אויבן, תוך שחרור עריקות המוניות ועריקות.
- הניצחונות הקומוניסטיים המכריעים (1948-1949). ההסתערות של הצבא הקומוניסטי הופכת את מהלך המלחמה והם משחזרים את מנצ'וריה, גורמים ליריביהם לכמעט חצי מיליון אבדות צבאיות, ומשתלטים על כל צפון מערב המדינה לקראת סוף 1948. יכולתם לחזק את עמדותיהם ואת המורל שלהם נחלשה על ידי קרקעותהלאומנים ספגו סדרה של תבוסות משמעותיות במיוחד, כמו קרב הואאי-הואאי, ליאו-שן, ובעיקר קרב שוז'ו. לקראת סוף 1948 המצב העדיף בגלוי את הקומוניסטים והגנרל הלאומני צ'אנג קאי-שק ביקש לחדש את המשא ומתן, וביקש את תמיכת המעצמות האירופיות הגדולות, ברית המועצות וארה"ב. כולם סירבו לקריאתו.
- ההתקפה האחרונה. לאחר שכבשו את בייג'ינג, הבירה האימפריאלית של סין, הקומוניסטים כבר הגישו את הצלחת. לאחר תקופה קצרה וחסרת פרי של משא ומתן עם הלאומנים, הם נכנסו לננקינג, בירת ה-ROC לשעבר, באפריל והשתלטו על המדינה במלואה. ב-1 באוקטובר הם הכריזו על הרפובליקה הקומוניסטית החדשה ואויביהם מצאו מקלט באי טייוואן, כשהם מחכים שנים למתקפה קומוניסטית.
הסיבות למהפכה הקומוניסטית הסינית
מאו דזה-דונג הנהיג את הקומוניסטים הסינים בתמיכת ברית המועצות.את הסיבות למהפכה הקומוניסטית הסינית יש לחפש ברשת היחסים המורכבת שהתקיימה מאז נפילת שושלת צ'ינג בתחילת המאה ה-20.
המדינה הייתה מחולקת בין התומכים הרפובליקניים של סין דמוקרטית וקפיטליסטית, עם השפעות אירופאיות חזקות וזה גרר את מערכת היחסים הקולוניאליסטית שסין חיה במשך מאות שנים; והחסידים של קוֹמוּנִיזם ברית המועצות של מאו דזה-דונג, ששאפה לזכות את האיכרים הסיניים ולבטל את החברה של שיעורים.
במבט כך, מלחמת האזרחים הסינית עצמה הובילה למהפכה הקומוניסטית, במיוחד כאשר מעצמות העולם של המאה העשרים החלו להתערב, ברצונן להבטיח בעל ברית בסין: אנו מתכוונים לברית המועצות ולארצות הברית, אשר בגלוי או מועדפים בחשאי מבחינה דיפלומטית, כלכלית וצבאית לצדדים המועדפים עליהם.
לפיכך, הידרדרות היחסים בין ה-ROC לבין ארצות הברית הייתה גורם משמעותי בהטיית האיזון הצבאי לכיוון הקומוניסטים.
אם נוסיף לכך את התמיכה הסובייטית ומסירת הנשק שנתפס במנצ'וריה מהצבא היפני במלחמת העולם השנייה לקומוניסטים, נבין שהייתה אחריות בינלאומית גדולה בניצחון הקומוניסטי שהתרחש ב-1949.
השלכות המהפכה הקומוניסטית
לניצחון הקומוניסטי בסכסוך הסיני היה תוצאה של מיגור הרפובליקה הקיימת ואילץ את נציגיה לגלות. חיילי מאו מצידם תפסו את השלטון הפוליטי והכריזו על הקמת הרפובליקה העממית של סין.
מדינה חדשה זו הייתה בעלת השתייכות קומוניסטית וסמכותנית, שבה פעל מאו כ מַנהִיג פוליטי ורוחני. זה גם שם קץ למלחמת האזרחים הסינית והניח את היסודות למהפכת התרבות הסינית הקרובה בראשות מאו דזה-דונג עצמו.
חשיבותה של המהפכה הקומוניסטית הסינית
המהפכה הסינית של 1949 היא ההסבר מדוע סין היא המעצמה הקומוניסטית הגדולה היחידה של סוף המאה העשרים, לאחר התמוטטות ברית המועצות ב-1991. יתר על כן, זה היה אירוע היסטורי מיוחד שסימן את גורלה של הפוליטיקה הבינלאומית במשך עשרות שנים לבוא.
ככל שסין הקומוניסטית הפכה לרב השפעה בינלאומית, היא הפכה למודל מלבד זה שרווח בברית המועצות. מכאן ואילך הוא נקרא "מאואיזם" ושוכפל במדינות שכנות אחרות כמו קמבודיה, עם תוצאות קטסטרופליות.
מנהיגי המהפכה הקומוניסטית הסינית
צ'אנג קאי-שק שלט בטייוואן עד מותו.המנהיגים העיקריים של כל פלג במהלך המהפכה הקומוניסטית הסינית היו:
- מאו צה-טונג / מאו טסה-טונג (1893-1976). מנהיג סיני של הפלג הקומוניסטי והמנהיג העליון של המפלגה הקומוניסטית הסינית לאחר הקמת הרפובליקה העממית ב-1949. מִשׁפָּחָה נערה איכרה, היא נלחמה מגיל צעיר נגד הפולשים היפנים ולאחר מכן נגד הלאומנים, פעם משוכנעת שרק הקומוניזם יציל את ארצה. הוא פרסם גרסה משלו ל- מרקסיזם-לניניזם, מותאם לפרטיות של חֶברָה סין, שהביאה לסמכותיות אכזרית ולמודל של התפתחות בדלתיים סגורות, שמילאה תפקיד חשוב בהפיכת סין לכוח שהיא כיום.
- צ'אנג קאי-שק (1887-1975). מנהיג צבאי ופוליטי של לאומנים סינים מתנגד למאו דזה-דונג, יורשו של סון יאט-סן שהיה מייסד מפלגת קומינטנג. לאחר שהובס על ידי הקומוניסטים במלחמת האזרחים, הוא מצא מקלט בטייוואן ושלט עד מותו, בהמתנה לנפילת הקומוניזם ולהזדמנות לבנות מחדש את סין הרפובליקנית.
- ג'ורג' מרשל (1880-1959). איש צבא אמריקאי שהיה ראש המטה הכללי של הצבא במלחמת העולם השנייה ומחבר התוכנית הכלכלית הנושאת את שם משפחתו ("תוכנית מרשל") לשיקום 18 מדינות אֵירוֹפָּה לאחר תום המלחמה.זה זיכה אותו בפרס נובל לשלום בשנת 1953. הוא היה שליח ארצות הברית בסין כדי לתווך בין הפלגים המתעמתים, אך הוא פרש ב-1947 כשהבין שאיש מהם לא מעריך את נוכחותו והעדיף לסיים את הסכסוך באמצעות הנשק.