אנו מסבירים מהו המספר, תפקידו ואת המאפיינים של כל סוג. בנוסף, דוגמאות שונות מספרות העולם.
מהו המספר?
בנרטיב ו סִפְרוּת, המספר נקרא הקול הטקסטואלי המספר את הסיפור המסופר, בין אם הוא א אופי ממנו, או לא. דרכו אנו מכירים את הסיפור ואת הדמויות, כך שלא יכול להיות סיפור ללא מספר.
נוכחותו של המספר היא המרכיב המרכזי להבדיל בין הנרטיב מכל צורה אחרת של אמנות ספרותית, הרבה יותר מאשר עלילה והדמויות. ב שִׁירָה, חֲזָרָה אוֹ דרמטורגיה ההתערבות שלך אף פעם לא נחוצה.
הוא נחשב כמתווך בין האירועים המסופרים לבין הקורא: גישור שיכול להתרחש במונחים שונים מאוד, בין אם מהימנים ובין אם לא, מפורט יותר או פחות ובכלל, מנקודת מבט ספציפית ביחס למה שמסופר.
המספר הוא, אם כן, מי שאחראי לתקשר את מה שקרה, לשלוט בכמות ובמהירות של מֵידָע נחשף, ולעתים קרובות על ידי מתן מטען רגשי ספציפי לנאמר, או באמצעות א שפה ספציפית להגיד את זה.
התפתחותם של סוגים שונים של מספרי סיפורים אופיינית לטרנדים ו תנועות סיפוריות של תולדות הספרות. פעמים רבות הבחירה שלהם משקפת את המתחים התרבותיים ו/או הפילוסופיים של הרגע, או צורה של תגובה או חדשנות ממספרי סיפורים מסורתיים.
הנה, ב ספרות עכשווית נעשו ניסויים עם קריינים מורכבים יותר, מרובים ודינמיים, כמו במקרה של זרם התודעה ("זרימת התודעה") הקשורה לעבודתו של האירי ג'יימס ג'ויס (1882-1941).
סוגי קריין
בהתאם לאופי שלהם, ניתן לזהות סוגים שונים של מספרי סיפורים. לשם כך, הדבר הנפוץ הוא להבדיל אותם לפי האדם הדקדוקי שבו הם משתמשים (1, 2, 3) ובהמשך, לפי סוג היחסים שיש להם ביחס למה שמסופר.
קריין תוך דיאגטי או בגוף ראשון. ידוע גם כמספר פנימי או גיבור, זהו מספר שהוא חלק מהסיפור המסופר, כלומר, הוא בו זמנית המספר והדמות, בצורה כזו שאנו רואים לחלוטין את כל מה שקרה דרך עיניו. . לכן, למספר בגוף ראשון יש אישיות ברורה, זיכרונות ודעות לגבי הנאמר, והסובייקטיביות שלו יכולה לבוא לידי ביטוי דרך השפה שבה הוא משתמש או הדרך שבה הוא בוחר לספר את מה שחשוב. המספר הזה יכול, בתורו, להיות משלושה סוגים שונים:
- קריין ראשי. הוא זה שמגלם בו זמנית את תפקיד המספר, הדמות והגיבור הראשי של הסיפור, כלומר, לו קורים רוב אירועי העלילה. הוא המספר של יומנים או אוטוביוגרפיות, למשל.
- מספר עד פנים אל פנים. במקרה זה, המספר הוא דמות משנית בעלילה, שפשוט משמשת עדה למה שקרה לגיבור, כלומר, הוא מספר לנו כיצד גילה את הדברים שהוא מספר. דוגמה טיפוסית היא דִברֵי הַיָמִים ספרותית או עיתונאית, שבה מספר המספר מה קרה לצדדים שלישיים מנקודת מבטו.
קריין אוטודיגטי או בגוף שני. זהו הסוג הפחות פופולרי של מספרים, לאור השימוש המוגבל בו, שכן הוא הופך את כל הסיפור למשהו שנאמר לגיבור, באמצעות שימוש בדקדוק בגוף שני (אתה, אתה וכו'). סוג זה של מספרת מורכב בדרך כלל מהפשטה, או מתייחסת לעצמה כדמות בתוך העלילה, כאילו היינו מאזינים לשיחה שבה רק חבר אחד מדבר תמיד.
קריין הטרודיגטי או גוף שלישי. נקרא גם קריין חיצוני, הוא הנפוץ מכולם, המאפשר טווח רחב של קרבה או ריחוק ממה שנאמר, שקורה לצדדים שלישיים. המספר נמצא תמיד מחוץ לסיפור, כלומר אינו עושה בו שום פעולה, אבל הוא יכול לדעת יותר או פחות פרטים על מה שהתרחש. סוג זה של קריין מסווג בתורו ל:
- מספר יודע כל. מדובר במספר המתבונן באירועים הקשורים מנקודת מבט נעלה, בכל מקום, מבלי להגביל את עצמו לנקודת מבט ספציפית כלשהי. הוא האל-המספר: הוא יודע הכל, הוא יכול להתייחס לכל אירוע נוכחי או עבר, בקיצור, הוא חופשי לגמרי, אבל זר לסיפור. המספר הזה אופייני בסיפורי ילדים.
- מספר עד לא אישי. במקרה זה מספר המספר את שאירע מנקודת מבטו של עד, כלומר של ישות שנכחה באירועים, אך אין לה השתתפות בה. במילים אחרות, לא מדובר בדמות בעלילה, אלא בהפשטה המתבוננת בה, לרוב מעוגנת לדמות מסוימת (הגיבורה). המקבילה שלו תהיה המראה של מצלמת הקולנוע.
- קריין מודיע. קריין מקוטע ומפוזר, שקולו מגיע מקטעי עיתונות, קטעי עיתונים או סוג כלשהו של מסמך שממנו מורכב הסיפור מחדש.
קטגוריה נוספת שנמלטת מסיווג זה היא של מספר אמין (כאשר אנו יכולים לסמוך על קולו כדי לדעת את הסיפור) או מספר חשדן (כאשר קולו אינו אמין, מסיבות אישיות או אחרות, לספר את הסיפור במדויק).
דוגמאות למספרים
הנה כמה דוגמאות של כל מספר, שנלקחו מיצירות ספרותיות:
- קריין ראשי. נלקח מתוך "המתחיל", סיפור מאת צ'רלס בוקובסקי:
"אמרתי לו היכן ניפגש הבא ונכנסתי לאחד משני שורות הזוכה בדולרים. כל התורים היו ארוכים מאוד. הייתה לי הרגשה שאנשים לא רוצים להמר. הם נראו אינרטיים. תפסתי את הכרטיס שלי בדיוק כשהכרוז אמר, "הם בדלת!"
מצאתי את מאדג'. זה היה מירוץ מייל והיינו בקו הסיום.
"בחרתי בגרין פאנג," אמרתי לו.
- מספר עד בגוף ראשון, לקוח מהסיפור "הרפתקאת מקרה זהות" מאת ארתור קונן דויל:
"'חבר יקר שלי', אמר שרלוק הולמס, כשהוא ואני ישבנו משני צדי האח, בחדריהם ברחוב בייקר, 'החיים מוזרים לאין שיעור מכל מה שהמוח של האדם יכול להמציא. לא היינו מעזים להעלות על הדעת דברים מסוימים שהם מקומות קיום נפוצים אמיתיים".
- קריין בגוף שני, לקוח מהרומן הילה מקרלוס פואנטס:
"תופתעו לדמיין שמישהו גר ברחוב דונסלס. תמיד האמנת שאף אחד לא גר במרכז העיר העתיקה. אתה הולך לאט, מנסה לזהות את המספר 815 בקונגלומרט הזה של ארמונות קולוניאליים ישנים שהפכו לחנויות תיקונים, חנויות שעונים, חנויות נעליים ושקעי מים מתוקים. המינוחים תוקנו, הונפו, התבלבלו".
- מספר יודע כל, לקוח מהסיפור "שלוש גרסאות של יהודה" מאת חורחה לואיס בורחס:
"לשווא הציעו חנויות הספרים שטוקהולם ולונד את הגילוי הזה. הכופרים התחשבו בה, מראש, משחק תיאולוגי תפל ועמל; תיאולוגים בזו לזה. רונברג חש באדישות האקומנית הזו אישור כמעט מופלא. אלוהים ציווה על האדישות הזאת; אלוהים לא רצה שהסוד הנורא שלו יתפשט על פני האדמה. רונברג הבין שהזמן לא הגיע".
- מספר עד לא אישי, לקוח מהסיפור "עקבות הדם שלך בשלג" מאת גבריאל גרסיה מרקס:
"עם בין ערביים, כשהם הגיעו לגבול, ננה דקונטה הבינה שהאצבע עם טבעת הנישואין עדיין מדממת. המשמר האזרחי עם שמיכת צמר גולמי מעל כובע הלקט שלו בחן את הדרכונים לאור פנס קרביד, משתדל מאוד לא להיפל מלחץ הרוח הנושבת מהפירנאים. למרות שהיו שני דרכונים דיפלומטיים בסדר, השומר הרים את הפנס כדי לבדוק שהדיוקנאות דומים לפרצופים".
- מספר מודיע, לקוח מהרומן מחזיק את פריירה מאת אנטוניו טבוצ'י:
"פריירה טוען שהוא פגש אותו ביום קיץ אחד. יום קיץ מרהיב, שמשי ואוורירי, וליסבון הייתה נוצצת. נראה שפריירה היה בחדר החדשות, לא ידע מה לעשות, המנהל היה בחופשה, הוא מיהר לארגן את עמוד התרבות, כי לליסבון כבר היה עמוד תרבות, והם הפקידו אותו בידיו".