אנו מסבירים מהו המספר הראשי וכיצד הוא מספר סיפור. כמו כן, דוגמאות לזה ולסוגים אחרים של מספרי סיפורים.
מהו המספר הראשי?
מספר גיבור מובן כקול נרטיבי (מספר) הנוכח בסיפורים ספרותיים ואחרים, אשר מוטל עליו את המשימה לספר את הסיפור. עלילה בגוף ראשון (I), לוקח את התפקיד העיקרי בו. במילים אחרות: זה קורה כאשר המספר הוא אותו גיבור הסיפור.
המספרים הראשיים מספרים את סיפורם מתוך מודעות מלאה לעצמם, ולכן הם משתמשים ב-a שפה אישי וסובייקטיבי, הם מרשים לעצמם להתייחס ולהסטות אישיות, ומעל הכל הם יכולים לספר לנו רק את מה שהם יודעים או ידעו באותה תקופה, או לכל היותר מה הם הצליחו ללמוד היום לגבי הסיפור המסופר.
המשמעות היא שכאשר הסיפור מככב ומספר אותו בו זמנית, הארגון המבני, הזמני והנרטיבי של הסיפור נובע מהנוחות שלך או משיקולים אישיים.
מספרים מסוג זה עשויים בהחלט להביע את דעתם, לשאול את עצמם שאלות, לסתור את עצמם, לפקפק ולבטא את הסובייקטיביות שלהם בדרכים אחרות מול הסיפור שהם מספרים לנו, שכן זה משהו שקרה להם ואין עליהם החובה. להיות חסר פניות.
המספר הראשי תמיד משתמש בגוף ראשון (יחיד או רבים) כדי לספר. ה אוטוביוגרפיות (אמיתי או בדיוני) הן דוגמאות טובות לשימוש בסוג זה של מספרים.
דוגמאות למספר גיבור
כמה דוגמאות למספר גיבור הן:
- נלקח מ:לוליטה (רומן) מאת ולדימיר נבוקוב
"לוליטה, אור חיי, אש הקרביים שלי. החטא שלי, הנשמה שלי. לו-לי-טה: קצה הלשון עובר נסיעה של שלושה צעדים מקצה החך למנוחה, בשלישית, על קצה השיניים. זה. לי. טא. זה היה לו, רק לו, בבוקר, מטר וחצי ברגליים יחפות. זו הייתה לולה במכנסיים. זו הייתה דולי בבית הספר. זו הייתה דולורס כשהיא חתמה. אבל בזרועותיי היא תמיד הייתה לוליטה".
- קטע מתוך: "Borges y yo" (סיפור קצר) מאת חורחה לואיס בורחס
"האחר, בורחס, הוא זה שדברים קורים לו. אני עובר דרך בואנוס איירס ואני מתעכב, אולי מכני, להסתכל בקשת של מסדרון ובדלת הכניסה; יש לי חדשות על בורחס בדואר ואני רואה את שמו ברשימת פרופסורים או במילון ביוגרפי. אני אוהב שעוני חול, מפות, טיפוגרפיה מהמאה ה-17, אטימולוגיות, טעם הקפה והפרוזה של סטיבנסון; השני חולק את ההעדפות האלה, אבל בצורה שווא שהופך אותם לתכונות של שחקן. יהיה זה מוגזם לומר שהיחסים בינינו עוינים; אני חי, אני נותן לעצמי לחיות כדי שבורחס יוכל לתכנן את הספרות שלו ושהספרות מצדיקה אותי".
- קטע מתוך: "הלקוח האחרון של הלילה" מאת מרגריט דוראס
"הכביש חצה את האוברן והקנטל. עזבנו את סן טרופז אחר הצהריים, ונסענו עד מאוחר בלילה. אני לא זוכר בדיוק באיזו שנה זו הייתה, זה היה באמצע הקיץ. הכרתי אותו מתחילת השנה. היא מצאה אותו בריקוד שאליו הלכה לבדה. זה כבר סיפור אחר. הוא רצה לעצור לפני עלות השחר באורילאק. המברק איחר, נשלח לפריז, ולאחר מכן הועבר מפריז לסן טרופה. הקבורה הייתה אמורה להתקיים למחרת, בשעות אחר הצהריים המאוחרות".
קריין בגוף שני
קריינות בגוף שני מאפשרת לקורא "לדבר".
ישנן צורות של מספר המשתמשות בגוף שני ("אתה" או "אתה") כדי לספר, למרות שבדרך כלל הן אינן תכופות מדי. דרך זו של סיפור מאפשרת לו "לדבר" אל הקורא, ומאלצת אותו לשים את עצמו במקום הגיבור או המספר ("המאזין" של המספר), שאליו מתייחס הסיפור. משאב זה יכול להשיג אפקטים חזקים מאוד אם משתמשים בו נכון ב- תִנוּי.
מספר יודע כל
המספר יודע כל הוא זה שיודע הכל על סיפורו ומספר אותו בפירוט רב, מסוגל להפנות לקורא את מחשבות של ה דמויות, האירועים שמתרחשים מאחורי גבו של הגיבור ובקיצור, כל מה שתרצו.
הוא מספר "אלוהים", שכן בדרך כלל הוא אינו חלק מהסיפור, אך הוא נוכח בכל המקומות ובכל זמן. זה נפוץ מאוד ב אגדות וסיפורי ילדים, וכאלה שרודפים אחר מוסר סופי.
מספר עד
מספר העד הוא מי שכפי ששמו מעיד מספר סיפור שהוא היה עד לו, מבלי שיש לו הרבה יותר מהניסיון שלו. תַצְפִּית. הוא לא יודע מה הדמויות חושבות, הוא לא יודע מה קורה בסתר, רק למה הוא היה עד, אם זה חלק מהעלילה הסיפורית (כלומר, אם זו דמות) או לא.