אנו מסבירים מהם קיצורים, כיצד הם נקראים, מקורם, היסטוריה ודוגמאות שונות. כמו כן, הבדלים עם ראשי תיבות.
הקיצור הוא בדרך כלל האות הראשונית של המילה, יחד עם עוד אחת ונקודה.מה הם קיצורים?
קיצורים נקראים קיצור או קיצור של מילה או ביטוי, בשל מוסכמות איות בתוך השפה הכתובה, צמצום לאות או לקבוצת אותיות, ובכך להקל על הביאור שלה. הם בדרך כלל מורכבים מהאות הגדולה הראשונית של המילה, מלווה או לא באותיות קטנות אחרות, ומסתיימות בנקודה.
לקיצורים יש את מקומם המסורתי בשפה, ורבים מהם עברו בירושה משפות מתות (כגון לטינית ויוונית), אך אחרים מגיעים משפה טכנית ומדעית, או משימושים ספציפיים שהופכים לנורמה.
לפיכך, בהתבסס על מקורם, קיצורים מסווגים בדרך כלל כ:
- מוּסכָּם. מקורו ההיסטורי ומשמשים את כל קהילת הדוברים.
- אישי. הם נוצרים באופן אינטימי או אישי בעצמו. הם עובדים רק בין אחד קהילה של אניני טעם, שמטפלים בקוד.
אחרת, הקיצורים:
- הם יכולים להיות מורכבים מכמה קיצורים ביחד, או כמה לאותו שימוש. לדוגמה, כדי לקצר "עמוד", אתה יכול לבחור בין "p." ו"עמ'", לפי הנורמה המתודולוגית בשימוש, או לטעמו של הכותב.
- כאשר מקצרים ברבים, הם כוללים בדרך כלל "s" בסוף, או שאותה אות מקוצרת חוזרת על עצמה. לפיכך, עבור "עמודים" אתה יכול לבחור בין "עמודים". או "עמ'", שוב, תלוי בטעם ו מֵתוֹדוֹלוֹגִיָה.
- כאשר יש וריאציה של מִין במילה המקוצרת היא נלקחת בחשבון על ידי הוספת "-a" או הסיומת המתאימה בקיצור. לדוגמה: משמש ו גברת., עבור "אדון" ו"גברת". פחות שכיח גברת. עבור "מיס".
- הם יכולים לכלול תווים מיוחדים כגון קו נטוי (/), ספרות (°) או נקודות ביניים. אבל האיות שלו תמיד קונבנציונלי, כלומר קבוע.
- כאשר הוא נקרא (בקול), המונח המקוצר נקרא בדרך כלל כרגיל, ולא הקיצור. כלומר, במקום לומר "פ.", נגיד" עמוד ".
אסור לבלבל בין קיצורים ראשי תיבות, סמלים או ראשי תיבות.
מקור הקיצורים
רבים מהקיצורים שאנו משתמשים בהם כיום מגיעים מלטינית או יוונית עתיקה. למעשה, חלקם הם ביטויים לטיניים פשוטו כמשמעו, שבאופן הגיוני כבר אינם קיימים בספרדית, אך שורדים כקיצורים, כפי שקורה עם et al., שמקורו בקול הלטיני et álii, "ואחרים".
בשפות אלו נעשה שימוש נרחב כל כך בקיצורים לכתיבת מסמכים רשמיים, למשל באימפריה הרומית, עד שהקיסר יוסטיניאנוס נאלץ לאסור אותם ממסמכים רשמיים, משום שהם איפשרו כמעט להבין את המסר הכתוב.
נטייה זו עברה בירושה לשפות הרומאניות השונות, ובמסמכים שנכתבו בספרדית מימי הביניים מקובל למצוא קיצורים רבים, כגון ו.מ. על ידי "הוד מלכותך", למשל. שוב, מגמה זו הייתה כה נפוצה ופוגענית, עד שהמלך הצרפתי פיליפ היריד אסר עליהם תיעוד מלכותי במהלך שלטונו, ב-1304.
דוגמאות לקיצורים
להלן רשימה של הקיצורים הנפוצים ביותר בספרדית:
| נוֹטָרִיקוֹן | מַשְׁמָעוּת |
|---|---|
| et al. | "ואחרים", "ואחרים" |
| אופ. cit. | "עבודה מצוטטת" |
| נ' מתוך ת'. | "הערת המתרגם" |
| נ' מתוך E. | "הערת עורך" |
| aa. vv. / א.א. VV. | "סופרים שונים" |
| ל. ג. | "לִפנֵי הַסְפִירָה" |
| ד. ג. | "אחרי ישו" |
| אדמר. | "מנהל" |
| ל. M. | "לפני הצהריים" |
| ע. M. | "אחרי הצהריים" |
| אב., אב., אבדה. | "שְׁדֵרָה" |
| אט. | "בכנות" |
| ע. ד. | "אחרי כתב" |
| ג., ג / | "רְחוֹב" |
| בחור. | "עיר בירה" |
| cta. cte., c/c | "חשבון נוכחי" |
| א/א | "מזגן" |
| Cía., Comp., Cía. | "חֶברָה" |
| Cmdt., Cmte. | "מְפַקֵד" |
| C. P. | "מיקוד" |
| כל אחד | "כל אחד" |
| ד' וד.א | "דון" ו"דוניה" |
| אדון. | "מר גברת מיס" |
| לַעֲרוֹך. | "מאמר עריכה" |
| וכו ' | "וכולי" |
| לְשֶׁעָבַר. | "דוגמא" |
| שם, שם. | "באותו מקום" |
| תְעוּדַת זֶהוּת. | "אותו הדבר" |
| עמ', עמ', עמ'. | "עמוד" |
| ס. | "מֵאָה" |
| ס. ו., ש/ו | "בלי תאריך" |
| ח.ח. | "הוד קדושתך" |
| V. O. | "גרסה מקורית" |
קיצורים וראשי תיבות
אל לנו לבלבל בין קיצורים, שהם מילים או ביטויים מקוצרים קונבנציונלית או היסטורית, עם ראשי תיבות, שהם דרכים מקוצרות לציטוט שם של ישות או ישות כלשהי. אִרגוּן. למרות שהם מצייתים לאותו עיקרון (קצר מונחים מסוימים ב- נְאוּם כתובים) ואינם נקראים בדרך כלל באופן מקוצר, אך במלואם, לראשי התיבות יש מוסכמות כתיבה שונות.
מלכתחילה, לראשי תיבות אין בדרך כלל נקודה (כלומר, ברית המועצות ולא U. R. S. S.), ונבנים על ידי בחירת האות הראשונית של כל אחד מהמונחים העיקריים של השם המקוצר (במקרה זה: איחוד הרפובליקות הסוציאליסטיות הסובייטיות, שימו לב שה"של" אינו נלקח בחשבון מכיוון שהוא מונח משני), ובונים איתם ביטוי אחד.