אנו מסבירים מהו שלטון החוק ומהי מטרתו העיקרית. כמו כן, איך הייתה הופעת שלטון החוק.
מהו שלטון החוק?
שלטון החוק נשלט על ידי חוקים מסוימים ו ארגונים, המבוססת על חוקה, בהיותה המדריך של הרשויות בתחום המשפטי. כל ה אזרחים מתחת לזה מַצָב הם תואמים את הנורמות הנדרשות על פי החוקה, בהיותן אלו מוצגות בכתב.
בניגוד למה שקורה ברוב ה דיקטטורות שבו האחראי עושה מה שנראה לו ללא כללים או תקנות המסדירים את מעשיו, במדינת חוק הם קבועים גבולות וכללים שמארגנים אזרחים על ידי הענקה זכויות שוות. נורמות משפטיות אלו נקבעות בכתב בחוקה, ידועות בפומבי והוצבעו בעבר ואושרו על ידי נציגי חֶברָה.
שלטון חוק נוצר כאשר פעולות האזרחים והמדינה מבוססות על הכללים והתקנות חוקים מוגדר מראש. זה אז כי פחית בבעלות המדינה נמצאת תחת ה נורמות משפטיות נקבע שיש לעמוד בו כדי לארגן את החברה. שימוש בכוחה של החוקה ובאמצעות האיברים השונים של מֶמְשָׁלָה, ניתן יהיה לקבוע סדר מוחלט בין האזרחים, בנוסף אני מכבד ביניהם.
כיצד נוצר מושג שלטון החוק?
דוקטרינת המקור הגרמני של ה-Rechtsstaat היא מקור המושג "שלטון החוק". הספר 'Die deutsche Polizeiwissenschaft nach den Grundsätzen des Rechtsstaates' (בספרדית 'מדע הפוליטיקה הגרמנית בהתאם לעקרונות מדינות החוק'), היה הראשון שעשה שימוש במונח כשלטון החוק, מעבר לכך. שסופרים גרמנים רבים טוענים שהמונח שימש לראשונה בספרו של עמנואל קאנט.
המונח שלטון החוק נולד כתגובה לצורת המדינה האבסולוטיסטית, שהתאפיינה בדיכוי זכותם של האזרחים לחירות. חוֹפֶשׁ, לרכז כל כוח וארגון לקוי וחוסר אַחֲרָיוּת של המחזיקים בו. שלטון החוק מתייחס לחוקה משפטית מודרנית.
בשנת 1832, רוברט סאות'י, משורר מצליח יליד אנגליה, השתמש לראשונה במונח חוקת חוקתיות, שאומץ ונעשה בו שימוש קבוע יותר כביטוי משפטי בשנים האחרונות. לחוקה זו, לפי המובן, יש שני יסודות עיקריים, שהובנו זהים לשלטון החוק במשך מספר שנים. אחד מהם הוא חלוקת התפקידים ביחס לשימוש בכוח, והשני הוא חשיבותה הרבה של החוקה.
בשנת 1791, חוקת צרפת הוסיפה מאמר, שהפך לבסיס לכל חוקתיות חופשית. סעיף זה קבע כי אם הזכויות שנקבעו לא התממשו או נאכפו בחברות, ויתרה מכך כוחה של המדינה לא היה מחולק, לא הייתה לחברה חוקה.
בניגוד לשלטון החוק, הטוטליטריות צמחה במאה ה-20. שלטון החוק נועד למנוע בחוק או לצוות את השליטה וההתרחבות המוחלטת של המדינה (לפי ציפליוס). ה טוטליטריותמאידך גיסא, היא מאופיינת באיסור חירויות, הן ציבוריות והן אישיות, לרבות מניעת חלוקת הסמכות של המדינה ושיתוף אורגנים המבצעים את המשימות האמורות של המדינה. כמו כן, טוטליטריות אוסרת דיון על ידי נציגים ו חופש הביטוי. מעבר לכל האיסורים והמכשולים הללו, הטוטליטריות ניסתה לכפות את עצמה באופן לגיטימי באמצעות כלים משפטיים שונים.
ה פָשִׁיזם, ה סוֹצִיאָלִיזם הלאומיות והפלנגיזם, ביקשו להיות מיוצגים באמצעות מערכת של נורמות שבסופו של דבר לא הצליחו ליצור מערכת פורמלית. זה לא המקרה של קוֹמוּנִיזם ושל הקורפרטיזם, מאחר שהאחרונים פיתחו מערכת חוקתית באופן מלא ופורמלי.
הרודן היטלר שלט בתמיכת חוק ההרשאה משנת 1933, שאיפשר לו להתאמן על פי רצונו. במסגרת חוק זה קבע היטלר מספר נורמות גזעניות כחוק, כמו זו של נירנברג ב-1935.
בשנת 1848 התוקף המשפטי של אמנת אלברטינו נשאר באיטליה, כוחו של מוסוליני התגבש על ידי מספר נורמות שונות. במקביל, הושג שילובה של מועצת הפשיזם הגדולה, שתרומתה הגדולה ביותר לתולדות שלטון החוק הייתה חוק ה-Acquis ב-1923, שקבע "סעיף שלטון". המשמעות היא שהמפלגה שהרוויחה הכי הרבה בבחירות העממיות הייתה זו שתהיה לה רוב הנציגים בפרלמנט. למוסוליני נשלחו כמה פקולטות שאפשרו לו למשול. כהחלטה ראשונה בפיקוד, הוא החליט לשלב ב-1926 את בית הדין המיוחד להגנת המדינה.
לפיכך, קיום חוקה (בעלת אופי פורמלי) נחשב מספיק כדי לקרוא לממשלה שלטון חוק.