דמנציה פוגיליסטיקה

תחת דמנציה פוגיליסטיקה הרפואה מבינה אחת אנצפלופתיה טראומטית עם תסמינים דומים למחלת פרקינסון. המחלה נפוצה בעיקר בקרב מתאגרפים ואנשים אחרים שנפגעים לעתים קרובות בראשם. כרגע אין טיפול סיבתי.

מהי דמנציה פוגיליסטיקה?

כלפי חוץ, הסימפטומים של דמנציה פוגיליסטיקה מזכירים את מחלת פרקינסון. הרעידה היא אחד התסמינים המובילים של מחלה זו.
© דמיטרי ארסלר - stock.adobe.com

נקרא גם דמנציה pugilistica אנצפלופתיה כרונית, תסמונת פרקינסון פוגיליסט אוֹ תסמונת בוקסר ידוע. הפרעה נוירולוגית זו פוגעת בעיקר באנשים שנאלצים לסבול מכות או בליטות לאזור הראש. על כן המחלה נפוצה במיוחד בקרב מתאגרפים, שחקני כדורגל וספורטאים מקצועיים אחרים.

עם זאת, גם מכורים לסמים ומכורים לאלכוהול נוטים יותר להיפגע, מכיוון שהם נופלים לעיתים קרובות יותר ופעמים רבות מכים בראשם. ג'ק דמפסי הוא אחד החולים המפורסמים ביותר של דמנציה פוגיליסטיקה בקרב מתאגרפים. ב- NFL, שמות כמו כריס הנרי קשורים למחלה. המחלה מצטברת בדרך כלל לאורך מספר שנים ומתחילה לרוב בגיל 16 בלבד. עד כה לא נחקרה סופית את המחלה עם הגורמים לה וצורות המחלה שלה.

סיבות

נכון להיום, הסיבות המדויקות לדמנציה פוגיליסטיקה לא הובהרו סופית. מכיוון שהתופעה מתרחשת לעתים קרובות יותר אצל מתאגרפים, התרופה מניחה את הגורם למכות קשות באזור הראש. אובדן תאי המוח ממלא ככל הנראה תפקיד חשוב באותה מידה בתמונה הקלינית כמו פגיעה טראומטית במוח הקטן והיווצרות צלקות במסת המוח. רקמת צלקת במערכת העצבים המרכזית מקשה, בין היתר, על העברת גירויים.

בסופו של דבר, כל אזורי המוח המצולקים מאבדים את תפקודם המקורי. כל עוד האזורים הנגועים תואמים רק אזורים מוגבלים, אובדן תפקודם של התאים מפוצה על ידי הרקמה שמסביב. פיצוי כזה כבר אינו אפשרי באזורי צלקת גדולים יותר. הרפואה עדיין לא ברורה במידה רבה מדוע לא כל המתאגרפים מקבלים דמנציה פוגיליסטיקה. עדיין לא הוכח קשר מוחלט עם אגרוף. אין ספק כי דמנציה פוגיליסטיקה היא מחלה נרכשת.

אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן

➔ תרופות להרגעה וחיזוק העצבים

תסמינים, מחלות וסימנים

כלפי חוץ, הסימפטומים של דמנציה פוגיליסטיקה מזכירים את מחלת פרקינסון. הרעידה היא אחד התסמינים המובילים של מחלה זו. חומרת הרעידה משתנה ממקרה למקרה. בדרך כלל ישנם אי וודאויות נוספות בנושא ההליכה. תופעות אלה גם גורמות לרוב לקשיים בתיאום. בדרך כלל יכולת התיאום פוחתת באופן בולט ככל שהמחלה מתקדמת.

תסמינים אלה מלווים לעיתים בסימפטומים הקלאסיים של דמנציה, כמו למשל ריקבון איטי של זיכרון ואישיות. בדרך כלל, גם ההתנהגות בחיי היומיום משתנה כתופעת לוואי. חולים מגיבים לרוב לסיטואציות יומיומיות בפעולות או ברגשות בלתי מובנים.

מופיעים גם תסמינים פסיכולוגיים. לדוגמה, הנפגעים סובלים לעתים קרובות ממצבי רוח דיכאוניים מתמשכים. מלבד זאת, יכולת הדיבור יכולה להיפגע. בעיות שפה חמורות מתוארות לעתים קרובות כתסמין מוביל.

אִבחוּן

לאנמנס תפקיד מכריע באבחון דמנציה פוגיליסטיקה. אם האנמנזה מציעה מכות מוגברות לראש במקרה של הסימפטומים העיקריים שתוארו, ככל הנראה יהיה לנוירולוג חשד ראשוני. באבחון ההבדל יש לקחת בחשבון מחלות כמו דמנציה ובמיוחד פרקינסון.

בדיקת בדיקת MRI של הגולגולת מראה הצטלקות מוגברת, דבר שיכול להוות אינדיקציה נוספת לתמונה הקלינית. אצל מתאגרפים, הסימפטומים הראשונים מופיעים בדרך כלל כעשרים שנה לאחר טראומת הראש הסיבתית. מהלך המחלה יכול להיות מושפע באופן אינדיבידואלי במידה מסוימת ואולי אף מהמצב הפסיכולוגי של המטופל.

סיבוכים

ברוב המקרים, דמנציה פוגיליסטיקה גורמת לרעידות ומה שנקרא רעידות. זה יכול להפחית בצורה קיצונית את איכות חייו של המטופל וגם להקשות על חיי היומיום עבור המטופל. פעילויות רגילות כבר אינן אפשריות, כך שהמטופל יכול לסבול גם ממחלות נפשיות ודיכאון בגלל המגבלות.

ישנם גם אי וודאות בעת ריצה, המלווים בהפרעות קואורדינציה. מטופלים אינם יכולים עוד להעריך נכון מרחקים ונתיבים. ניתן להגביל את יכולת הדיבור, הבאה לידי ביטוי בעיקר בהפרעה במציאת מילים.

זה לא נדיר שהמטופל יסמוך אחר כך על עזרה של אנשים אחרים בחיי היומיום. קרובי המשפחה יכולים להיות לחוצים גם על ידי דמנציה פוגיליסטיקה. טיפול סיבתי בדמנציה פוגיליסטיקה אינו לרוע המזל. לכן, רק את הסימפטומים ניתן להגביל במידה מסוימת על מנת להפוך את חיי היומיום לסבלים עבור המטופל.

מעל הכל מתוכננות טיפולים וטיפול בדיבור. לעתים קרובות ניתן להפחית את הדיכאון על ידי שיחה עם פסיכולוג או בעזרת תרופות. תוחלת החיים יורדת בגלל המחלה.

מתי כדאי לך ללכת לרופא?

לרוע המזל, לא ניתן לרפא או להגביל את דמנציה פוגיליסטיקה לחלוטין. עם זאת, אבחנה מוקדמת יכולה לעזור בשיפור התסמינים, ולכן טיפול רפואי בהחלט נדרש למצב זה. לאחר מכן יש לראות רופא אם לאדם יש רעד. הילוך לא יציב יכול גם להעיד על המחלה ויש לבחון אותה. הפרעות קואורדינציה בפרט נפוצות אצל דמנציה פוגיליסטיקה והן מהוות סימפטום שכיח.

יתרה מזאת, האבחנה בדמנציה צריכה להיות מאובחנת על ידי רופא. זה יכול להקל על חיי היומיום של הנפגעים וקרוביהם. מצבי רוח פתאומיים או דיכאון יכולים להעיד גם על מחלה זו. יש להתייעץ כאן עם רופא. האבחנה של מחלה זו יכולה לרוב להתבצע על ידי הרופא הכללי. טיפול נוסף מתבצע על ידי מומחים שונים ובדרך כלל מבוסס על מצבו של המטופל. למרבה הצער, טרם ניתן להשיג תרופה מלאה.

רופאים ומטפלים באזורכם

טיפול וטיפול

על פי המצב הרפואי הנוכחי, לא ניתן להפוך את הנזק למערכת העצבים המרכזית. לפיכך טיפול בגורמי דמנציה פוגיליסטיקה אינו אפשרי. המחלה היא אפוא תוצאה חשוכת מרפא לטווח הארוך של טראומה מערכתית עצבית. למרות חוסר החשיבות וההתקדמות הבלתי ניתנת לעצירה של המחלה, ניתן לטפל לפחות בכמה תסמינים של המחלה.

כמו בכל מחלות חשוכות מרפא, המטרה העיקרית של טיפול תומך היא שיפור איכות החיים. כאשר רקמת העצבים מתה, תאי העצב הסובבים יכולים ללמוד דרך אימונים להשתלט על משימות התאים הפגומים. תופעה זו ידועה לא פחות מטיפול בחולי שבץ ויכולה גם לשחק תפקיד בטיפול בדמנציה פוגיליסטיקה.

במקרה של הפרעות בהליכה, טיפולים פיזיותרפיים יכולים, למשל, לשמש פיצוי ובכך לשפר את איכות חייו של המטופל. כך גם בטיפולי ריפוי בעיסוק, אשר באופן אידיאלי מצמצמים את הרעידה. הפרעות בדיבור יכולות לשפר את התמיכה בתרפיה בדיבור.

על מנת ללמוד להתמודד עם המחלה ולשפר את המצב הרגשי של האדם, מומלץ לרוב לבצע פגישות פיזיותרפיה. נפש יציבה יכולה כנראה להשפיע לטובה על מהלך המחלה. עם זאת, ניתן להשתמש בטיפול תרופתי גם כנגד דיכאון קשה במיוחד.

תחזית ותחזית

הפרוגנוזה לדמנציה פוגיליסטיקה לרוב אינה חיובית. למרות שיש גורמים משפיעים שיש להם השפעה חיובית על מהלך המחלה, אין תרופה. דמנציה פוגיליסטיקה פועלת לאט לאורך שנים רבות ועשורים. הסימפטומים מתפתחים בהדרגה וקשורים רק לדמנציה פוגיליסטיקה בשלב מאוחר. במהלך תקופה זו לרוב אין טיפול בגלל חוסר אבחנה.

אם האדם הנוגע בדבר נמנע מאומנויות לחימה ומכות אחרות בראש, ניתן להשפיע על התקדמות המחלה. בנוסף, טיפולי תקשורת בדיבור עוזרים בשיפור הדיבור. אף על פי כן נוצרו צלקות קבועות במוח, מה שעלול להוביל להתדרדרות נוספת בבריאות בכל עת. מכיוון שהסיבות לדמנציה פוגיליסטיקה טרם הובהרו סופית, אין אפשרות טיפול אחידה. מה שבטוח הוא שלהעדר מכות לראש יש השפעה חיובית על הבריאות.

אם מתעוררות בעיות פסיכולוגיות עם דמנציה פוגיליסטיקה, סיכויי ההקלה מידרדרים במידה ניכרת. איכות החיים מוגבלת מאוד ואורך החיים בדרך כלל מתקצר. בהדרגה מתרחשת חוסר יציבות. במהלך ההמשך המטופל זקוק לטיפול ותמיכה יומיומית בכדי להתמודד עם חיי היומיום.

אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן

➔ תרופות להרגעה וחיזוק העצבים

מְנִיעָה

מכיוון שדמנציה פוגיליסטיקה היא מחלה נרכשת, ניתן למנוע במידה רבה את התופעה. מי שנמנע ממכות וחבטות בראש וסובל מטראומת ראש באופן מיידי, כנראה לא יחלה מהתופעה.

אתה יכול לעשות זאת בעצמך

על מנת להתמודד עם המחלה Dementica pugilistica human, יש לבצע תחילה הערכה של דרגת המחלה. זה מאפשר לקבוע אילו אפשרויות טיפול מועילות. במידת האפשר, האדם החולה צריך לדבר על כך עם הסובבים אותו. ניתן לקבל החלטות טובות יותר ביחד, וקרובי משפחה או חברים עשויים להיות כבר חוויות טובות עם רופאים או טיפולים.

טיפולי תקשורת, למשל, מייצבים ומרחיבים את כישורי השפה. בעזרת פיזיותרפיה, אנשים חולים יכולים לאמן שוב את כישוריהם המוטוריים. אנשים חולים יכולים גם לברר בעיר או בעירייה או באינטרנט אם יש קבוצות עזרה עצמית בקרבת מקום מגוריהם. צריכים להיות שם אנשים שחולקים זה עם זה חוויות מסוימות וכך מעבירים עצות, ניסיון ונקודות מגע בעזרת עובדים סוציאליים ושיחות מודרכות.

האדם החולה צריך גם לתאר במודע חפצים, לאסוף אותם, להסתכל על המוזרויות מכל עבר, לחוש את פני השטח, לחשוב על מה ניתן להשתמש באובייקט, ואם אפשר גם להגות את הרושמים האלה בקול רם, או עדיף, לכתוב אותם. בעזרת מילון או עם מכרים או קרובי משפחה ניתן להרחיב את אוצר המילים וניתן לשלב רגשות עם האובייקטים הנכונים. חדרים, צמחים, בעלי חיים, זמן, אירועים יומיומיים, יש להכיר הכל ולנקוב בצורה מודעת ככל האפשר. לאחר מכן יש להחזיר את החפצים למקום ממנו נלקחו, במידת האפשר.