אנו מסבירים מהו דיכאון, הסוגים הקיימים והגורמים העיקריים לו. כמו כן, הסימפטומים שלו ומהו דיכאון כרוני.
מה זה דיכאון?
דיכאון הוא מחלת נפש זמנית או קבועה המאופיינת ברגשות עמוקים של דכדוך, אומללות ואשמה, כמו גם חוסר יכולת ליהנות ולעיתים קרובות, פרקים של חֲרָדָה. זה יכול להתרחש בתגובה לגירוי חיצוני ולהיות זמני, אבל להשאיר חותם עמוק על הפרט; או שהיא יכולה להפוך להפרעה ולהפוך לכרונית, ובמקרה זה היא דורשת טיפול פסיכיאטרי.
למעשה, דיכאון הוא א מַעֲרֶכֶת של מחלות רגשיות ונפשיות, שיכולות להיות סיבות שונות מסוג ביולוגי (הורמונלי, נוירוכימי, גנטי) חברתית (חוויתית, אוהבת) ו/או פסיכולוגית (רגשית, טראומטית). כל גיל רגיש לסבול ממנו, אם כי לרוב הוא שכיח יותר בנשים מאשר בגברים ובדרך כלל מתבטא במבוגרים צעירים.
הסוגים העיקריים של דיכאון הם:
- הפרעה דכאונית קשה. הוא מופיע פעם אחת בלבד, מבלי להיות קשור לאירועים טראומטיים או לצריכה של חומרים פסיכוטרופי, ויש לו השפעה מיוחדת על חַיִים של המטופל. לרוב מדובר באירוע רגשי עז.
- הפרעה דיסתימית. ידוע גם בשם דיסתימיה, מאמינים כי היא ממקור גנטי-תורשתי וכוללת מרווחים רחבים יותר, מתונים אך ממושכים של דיכאון.
- הפרעה ציקלותימית נקראת גם ציקלותימיה, היא נחשבת לצורה קלה של הפרעה דו-קוטבית, מכיוון שהיא מורכבת מאפיזודות מתונות של דיכאון המתחלפות עם תקופות של היפומאניה (מצב רוח ואנרגיה גבוהים).
- הפרעה רגשית עונתית. זהו סוג של דיכאון בינוני הקשור בדרך כלל לתקופות מסוימות בשנה, כגון עונות מזג אוויר מסוימות.
- דיכאון דו קוטבי חלק מהפרעה דו-קוטבית או דו-קוטבית, זוהי מחלת נפש שגורמת למטופל לנוע בין תקופות אינטנסיביות של מאניה (אופוריה, היפר-מיניות, עצבנות) ואחרות של דיכאון (עצבות, אדישות, חוסר עניין) עם זמן מעבר מועט או ללא זמן בין אחד ל אַחֵר.
הטיפול במחלה זו יכול להשתנות ממקרה למקרה, אך לרוב כרוך בטיפול בתרופות נוגדות דיכאון ו/או תרופות חרדה, כמו גם טיפול בשיחות או פסיכותרפיה. במקרים מסוימים זה יכול להיות עבודה ארוכה ומתמדת.
גורמים לדיכאון
לדיכאון יש מקור רב גורמים. כמה גורמים הקשורים למראה שלו הם:
- אירועים טראומטיים במיוחד. אובדן של אדם אהוב או אסונות אישיים אחרים יכולים לגרום למצב דיכאוני שקשה לצאת ממנו.
- נטייה גנטית. הוכח כי נטייה מסוימת לדיכאון יכולה להיות תורשתית, וכך גם פתולוגיות פסיכיאטריות רבות אליהן היא קשורה.
- תזונה לקויה דפוס לא בריא של הַאֲכָלָה, עשיר בפחמימות וסוכרים אך דל בחומצות אמינו חיוניות ו חֶלְבּוֹן, יכול להוביל לדיכאון ותגובות נוירונאליות חריגות.
- חיים בישיבה. הוכח שפעילות גופנית מגרה את ייצור האנדורפינים, הורמונים שמעלים את הרוח, כך שחיים בישיבה מדי עלולים לגרום לנו נטייה רבה יותר לדיכאון.
- בליעת חומר כרוני. כּוֹהֶל, טבק או תרופות פסיכוטרופיות, יכולים להשפיע על תפקוד המוח בטווח הארוך או הבינוני ולגרום לתסמינים של דיכאון.
- הפרעות הורמונליות ומטבוליות. מחלות של מערכת ויסות הסוכר או הפרשת חומרים מווסתים בגוף עשויים להיות קשורים להופעת דיכאון.
- הפרעות שינה. לחוסר ממושך בשינה יש השפעה ישירה על תפקוד המוח ועלול להוביל לזמנים של דיכאון או מצוקה.
- חוסר וִיטָמִין ד. ישנם מחקרים הקושרים את היעדר ויטמין זה בגוף עם הופעת תסמיני דיכאון.
תסמינים של דיכאון
התסמינים הרגילים של דיכאון כוללים את הדברים הבאים:
- אדישות, חוסר אנרגיה ורצון לחיות.
- שינויים בשגרת השינה.
- התקפי פאניקה או תחושת מצוקה כללית.
- חוסר חשק מיני ו/או תיאבון.
- תחושה כללית של עצב ושטויות חיוניות.
- עייפות כרונית
- נִרגָנוּת.
- בעיות עיכול.
- ירידה ב מערכת החיסון.
דיכאון אנדוגני
דיכאון אנדוגני נקרא סימפטומים דיכאוניים שהשורש שלהם נמצא בעניינים פנימיים של הגוף, בין אם הורמונליים, נוירונים וכו'. הם נבדלים אפוא מדיכאונות אקסוגניים, כלומר כאלה הנגרמים על ידי גורמים או אירועים חיצוניים לגוף, כגון אירועים טראומטיים, צריכה של חומרים מזיקים או גורמים אחרים מחוץ לביולוגיה של הגוף.
דיכאון כרוני
דיכאון כרוני ידוע ככזה שאינו מוותר על תסמיניו בטווח בינוני או ארוך בחייו של החולה, ובכך הופך למצב פחות או יותר קבוע וממושך בחייו, או חוזר ונשנה, מפנה את מקומו מדי פעם וחוזר לאחר בנתיים.
דיכאון לאחר לידה
המכונה PPD או דיכאון פוסט-לידה, דיכאון לאחר לידה הוא תסמונת ייחודית מאוד הבלעדית לנשים שילדו. זה יכול להתרחש מרגע הלידה ועד שנה לאחר מכן, אבל זה שכיח יותר בשלושת החודשים הבאים לאחר הלידה.
זה נבדל ממה שנקראתִינוֹק בלוז, סוג של הפרעה רגשית הנובעת מהשינויים ההורמונליים האלימים שסוף ההיריון גורם בגוף הנשי, שכן לרוב אינו מוותר מהר וספונטני.