אנו מסבירים מהו הדאדאיזם, מהו ההקשר ההיסטורי והמאפיינים של תנועה זו. מחברים, נציגים ויצירות.
מה זה דאדאיזם?
הדאדאיזם מובן כתנועת דאדא או פשוט דאדא לתנועה אמנותית-תרבותית שקמה בשוויץ בתחילת המאה ה-20 מתוך כוונה מפורשת למרוד במוסכמות הספרותיות והאמנותיות שנחשבות בעיניה לבורגניות, פִילוֹסוֹפִיָה פוזיטיביסט שליווה אותם ואת רעיון התבונה שלו. תנועה זו התפשטה לאחר מכן לשדות של פֶּסֶל, ה צִיוּר ואפילו את מוּסִיקָה, שנקרא ביטוייה כאמנות דאדא.
המונח דאדאיזם בא מהמילה "דאדא", שהומצאה על ידי מייסדיה, שבה סיכמו את הפילוסופיה של התנועה: המחויבות לאבסורד, לשטויות ולהתנגדות לכל מה שיתייחס לפרספקטיבה הרציונליסטית של התנועה. חַיִים. במובן זה, תנועת הדאדא נחשבה כ"אנטי-אמנות" או כתנועה אנטי-אסתטית, אשר מחוות ופעולות היו תכופות מאוד עבורה, כמו גם היצירות עצמן. כלומר, זו הייתה תנועה עם רוח של הכחשה, של התנגדות ועוררות הסדר הקבוע.
הקשר היסטורי של הדאדאיזם
הדאדא קם באירופה, אבל היו לו חסידים רבים בארצות הברית ובחלקים אחרים של הגלובוס. מקורו משוער בשוויץ ב-1916, בקברט וולטר בציריך, וכמייסדו הוגו בול, למרות שהסופר האיקוני ביותר של התנועה היה הרומני טריסטן צארה, שהצטרף אליה מאוחר יותר. אולי בגלל זה היא הוצגה בתחילה כיותר מאשר תנועה אסתטית: כדרך חיים, והטלת ספק מתמיד בקיומו של אומנות ושל ה שִׁירָהכל כך עמוק בפנים הוא אפילו שואל את עצמו.
תנועה זו גילמה את ההתפכחות והרצון לשינוי של ה אֵירוֹפָּה של ה מלחמת העולם הראשונה, ואכן מייסדיה נודעו כפליטים מה סְתִירָה. לכך יש להוסיף את הפסיביות והאדישות החברתית של ה חֶברָה בין המלחמות, שהותקף על ידי אמני דאדא ברוח קרבית ומשפצת.
מאפייני הדאדאיזם
הדאדאיזם מתנגד לרעיון היופי הנצחי, לחוקי הִגָיוֹן וחוסר התנועה של ה מַחֲשָׁבָה, וזרע את זרעי התהייה המתמדת של האמנות המודרנית לגבי מהי אמנות, שירה או יופי או לא.
הדאדאיזם היה פרובוקטיבי, שערורייתי, והגן על הכאוס וחוסר השלמות מפני ערכיו המנוגדים. כתביו המוקדמים כללו שרשראות של אותיות ומילים שקשה למצוא להן היגיון ברור, או שבהן הדמיוני, הספק, מוות, והתערובת, שלימים תתעצב בטכניקה של קולאז' או שימוש בחומרים יוצאי דופן באמנות הפלסטית.
רוח זו סוכמה בשמו ובמילה "דאדא", שמשמעותה אינה ברורה כלל, אך באופן עקרוני היה עולה על דעתו של טריסטן צארה בשנת 1916, שהיה מתלהב מהדמיון שלה לפלפול של ילדים שרק מתחילים לדבר, או אפילו מוצע שהוא פתח מילון לדף אקראי ובחר במונח המוזר ביותר, שהתברר כ"דאדא", מונח המשמש בצרפתית לסוג מסוים של סוס עבודה . אם כבר, זה לא היה רלוונטי לדאדאיסטים, כפי שיובן, לאור הערכתם לשטויות ולפרובוקציה.
מחברים ונציגי הדאדאיזם
התנועה נוסדה על ידי כדור הוגו הגרמני (1886-1927), אך נציגה האיקוני ביותר היה טריסטן צארה הרומני (1896-1963). גורמים ידועים אחרים ממגוון דיסציפלינות אמנים אמנותיים היו ז'אן ארפ הצרפתי (1887-1966) ומרסל דושאן (1887-1968), והם שיתפו פעולה עם הפרסומים שלהם גיום אפולינר (צרפתי, 1880-1918), פיליפו טומאסו מרינטי (איטלקית, 1876-1944), פבלו פיקאסו. (ספרדית, 1881-1973), אמדיאו מודיליאני (איטלקית, 1884-1920) ו-וסילי קנדינסקי (רוסית, 1866-1944). לתנועה הייתה גם אהדה של המשוררים אנדרה ברטון (צרפתי, 1896-1966) וג'אקומו אונגרטי (איטלקי, 1888-1970).
דאדא יצירות ושירים
תנועת הדאדא העזה יותר מכל בשירה ו אמנות פלסטית, בהיותו מהדיסציפלינות הללו יצירותיו המפורסמות ביותר. חלק מהם הם:
- "מזרקה" מאת מרסל דושאן. זוהי המשתנה המפורסמת שהציג האמן הצרפתי בתערוכה תחת השם הבדוי "R. מוט".
- "LHOOQ" מאת מרסל דושאן. פרודיה על הג'וקונדה המפורסמת של דאווינצ'י, שאליה צייר האמן שפמים ומתחתיו ראשי התיבות LHOOQ, שכאשר מאויתים בצרפתית נשמע כמו "יש לה חום בישבן".
- "קולאז' עם ריבועים מסודרים לפי חוקי המקרה" מאת ז'אן ארפ. פשוטו כמשמעו מה שמפורסם בכותרת, על רקע אפור.
והנה כמה שירי דאדא:
- "ליצור שיר דאדאיסטי" מאת טריסטן צרה
קח עיתון, תביא זוג מספריים.
בחר מאמר מהעיתון אורך שאתה מתכוון לתת לשיר שלך.
גזרו את המאמר.
לאחר מכן גזרו בזהירות כל אחת מהמילים המרכיבות את המאמר הזה והכניסו אותן לשקית.
נער אותו בעדינות.
לאחר מכן הוצא כל גזרה בזה אחר זה.
העתק ביסודיות את שִׁיר לפי סדר היציאה מהתיק.
השיר יהיה דומה לך.
ואתה "סופר מקורי עד אין קץ ורגישות מכשפת, אם כי לא מובנת על ידי פשוטי העם".
- "אוויר הוא שורש" מאת ז'אן ארפ
האבנים מלאות קרביים. בראבו. בראבו.
האבנים מלאות באוויר.
האבנים הן ענפי מים, באבן התופסת את מקום הפה נובטים
עלה קוצני. בראבו.
קול של אבן הוא יד ביד ורגל אחר רגל
עם מראה של אבן.
האבנים מתייסרות כמו הבשר.
אבנים הן עננים כי הטבע השני שלהן
רוקדת אותם על אפם השלישי. בראבו. בראבו.
כאשר האבנים נשרטות, ציפורניים צומחות בשורשים.
בראבו. בראבו.
לאבנים יש אוזניים לאכול את השעה המדויקת.