אנו מסבירים מהו המובן הפיגורטיבי של השפה, לאילו קודים היא מגיבה, דוגמאות והשימוש בה בשירה. כמו כן, המובן המילולי.
מהו המובן הפיגורטיבי?
ב בַּלשָׁנוּת, המובן הפיגורטיבי או שפה פיגורטיבית זוהי פרשנות לא מילולית או מפורשת של מילה או ביטוי, כלומר לשימוש המטאפורי, היצירתי או "בקוד" שלה. מסיבה זו, המשמעות הפיגורטיבית של מילים מרמזת על חיפוש אחר משמעות נסתרת, לא ברורה, אותה ניתן למצוא באמצעות שימוש בדמיון או באמצעות שימוש ב מָסוֹרֶת תרבותי המשתקף בשפה.
המובן הפיגורטיבי נפוץ מאוד בשימוש שלנו ב- שפה מילולי, ואינו בלעדי ליצירות ספרותיות או פיוטיות, כגון שירים, פסוקים או שירים. בדיבור היומיומי אנו משתמשים בביטויים רבים שנועדו להיות לא מילוליים, כלומר, הם מורכבים משימוש מטפורי במילה שבן שיחו מודע אליה בדרך כלל מכיוון שהם מקומות נפוצים בשפה.
יש גם מרווח של יְצִירָתִיוּת מותר בשימוש בשפה, המאפשרת לנו לנסח "קודים" משלנו עם חברינו, למשל.
השימושים הפיגורטיביים בשפה יכולים להגיב ל"קודים" שונים בתוך השפה, כגון:
- מקומות נפוצים של השפה. רבים שהגיעו מפעם ושאיבדו את ההתייחסות האמיתית שלהם, אבל הם ממשיכים להתקיים כתפנית לשונית, ביטוי קבוע שאנחנו עדיין משתמשים במשמעותו. לדוגמה, "שים את השור מאחורי העגלה", ביטוי היספני המציין שדברים נעשים הפוך.
- דיאלקטים או שימושים אזוריים בשפה. הם משתנים ממקום למקום. דוגמה מושלמת לכך היא השם שניתן לאברי המין במדינות דוברות ספרדית השונות.
- סוציולקטים או סלנג. נקבע על ידי כיתה חברתית, שבטים עירוניים או מגוונים קבוצות חברתיות בדרך כלל הם נבדלים זה מזה בדרך הדיבור. דוגמה לכך היא השם שניתן למשטרה בשבטים העירוניים השונים.
- שימושים יצירתיים אישיים. שבה השפה מאפשרת לנו שוליים מסוימים של מקוריות כשמדברים, יכולת ליצור משלנו דמויות רטוריות והחושים הפיגורטיביים שלנו. חלקם ניתנים להבנה תוך כדי תנועה, בעוד שאחרים ידרשו מאיתנו הסבר.
לתחושה הפיגורטיבית יכולות להיות מטרות שונות, כמו הסתרת המסר כדי שצדדים שלישיים לא יבינו אותו, או הדגשת הנאמר, או ביטוי של משהו שמורגש בצורה מקורית. בדרך זו, זה חלק מהשימושים היצירתיים בשפה המילולית, וזה גם מפתח בפיתולי לשון, משחקים של מילים ושעשועים מילוליים.
אז, כשפונים למובן הפיגורטיבי, אנחנו יכולים לומר שאנחנו "קופאים למוות" מבלי שהאחר יפרש שזה עתה מתנו מכווית קור, אלא שפשוט קר לנו מאוד, אבל אנחנו מבטאים זאת באמצעות הגזמה כדי להדגיש את הוֹדָעָה.
דוגמאות לחוש פיגורטיבי
כמה דוגמאות לביטויים בעלי משמעות פיגורטיבית הם:
- "תהיה כמו חיה." ביטוי שמשמעותו הפיגורטיבית מתייחסת להתקף של זעם, זעם, כעס או רגש כלשהו בעל אופי אלים: "אמא התחרפנה כשסיפרתי לה".
- "לקפוץ למים." ביטוי המכונה בדרך כלל מעשה הנישואין: "נראה שמריה ופדרו סוף סוף קופצים למים".
- "נשוך את הכדור."ביטוי קונבנציונלי נוסף לשפה הספרדית, שמשמעותו הפיגורטיבית היא לאזור אומץ או נחישות: "מיגל עשה עניין גדול מליבו ונפרד מחברתו".
- "ליפול מהבעיטה." זהו משפט נפוץ נוסף שבו המובן הפיגורטיבי מבטא שמישהו או משהו לא מצאו חן בעינינו: "הירידה במחיר של נֵפט נפלנו מהבעיטה".
שירים בעלי חוש פיגורטיבי
המובן הפיגורטיבי, כפי שאמרנו קודם, נפוץ במיוחד בשפה הפואטית או הספרותית, המשתמשת בו כצורה של קישוט והעצמה, כלומר להפוך את המסר המסוים שלה לייחודי ויפה.
הפרט היחיד הוא שבמקרים מסוימים, לשימושים יצירתיים אלה בשפה אין משמעות ברורה לחלוטין, ולכן היא נחשבת לעתים קרובות כ- שִׁירָה כמו ז'אנר מסתורי, קצת הרמטי.
לאחר מכן, נוכל להתבונן בו בכמה דוגמאות שנלקחו משירים:
- מתוך "פואמה 1" מאת פבלו נרודה:
גוף האישה, גבעות לבנות, ירכיים לבנות,
אתה דומה לעולם בגישת הכניעה שלך.
הגוף שלי של איכר פראי מערער אותך
וגורם לבן לקפוץ מקרקעית האדמה.
המובן הפיגורטיבי מוערך ב- השוואה של הגוף הנשי עם "גבעות לבנות" או עם "קרקעית האדמה", שממנה "קופץ" הבן כשהמשורר, המדמיין את עצמו כ"איכר פראי", כלומר, איכר פרימיטיבי, זורע בו. הזרע. הפסוקים רומזים למין ולארוטיקה, הפונים לשפה כפרית, של זריעה.
- מתוך "A los jealousos" מאת גונגורה:
הו ערפל של המדינה השלווה ביותר,
זעם גיהנום, נחש שנולד מרושע!
הו צפע נסתר רעיל
מאחו ירוק לחיק ריחני!
במקרה זה, השימוש הפיגורטיבי מבוסס יותר מכל על מטאפורות, כשזה מגיע לקנאה "מטבילה": הוא משווה את זה ל"ערפל" (דבר שהוא לא מרשה לראות), ל"זעם תופת" (שבא מהשטן, מהרע), ל"נולד רע" נחש" או "צפע רעיל" (משהו שמחדיר רעל, לוקח זמן להחלים או הורג לאט לאט).
כל אלה הם דמויות המתארות בצורה נחרצת יותר כיצד חיים את הקנאה, המקננת בפינות האינטימיות ביותר: "... צפע נסתר רעיל / אחו ירוק בחיק מסריח".
חוש פיגורטיבי וחוש מילולי
כפי שראינו עד כה, המובן הפיגורטיבי סותר על ידי המובן המילולי, שכן האחרון לוקח את המילים והביטויים כערך נקוב, במפורש. המשמעות המילולית היא המשמעות המקורית, המילונית, ללא הודאה במשחקים, פיתולים או מטאפורות.
באופן דומה, כאשר אנו אומרים משהו שקרה "תרתי משמע", אנו מתריעים בפני בן השיח על כך שאיננו משתמשים במטאפורה או בדימוי פיגורטיבי, אלא שהדברים קרו בדיוק כפי שהם נשמעים. לדוגמא: "אביו ממש קפץ משמחה כשהוא ראה אותו" פירושו שהאיש בעצם קפץ.