בוכה

ב בוכה אך בלוטות הדמעות של העיניים משחררות יותר ויותר נוזל דמעה. כשיש גופים זרים בעין, בכי הוא רפלקס הגנה פיזי. קרעים רגשיים שונים מדמעות הרפלקס הללו בהרכבם ומשמשים ככל הנראה לאינטראקציה חברתית.

מה זה הבכי הזה

בכי הוא רפלקס גוף כמו גם ביטוי רגשי. בבכי מייצרים בלוטות הדמעות במערכת הדמעות של העיניים בצורה רפלקסיבית נוזל דמעה מוגזם. ניתן לעשות זאת להגנה פיזיולוגית אם למשל נפל גוף זר על העין. לדוגמה, אנשים בוכים כאשר הם נתפסים על ידי יתוש. נוזל הדמעות שוטף את הגוף הזר מהעין כדי למנוע דלקת.

מצד שני, אנשים בוכים גם מסיבות רגשיות. שמחה מוגזמת, רגש או כעס, אך גם כאב רגשי, יכולה לגרום לאדם לבכות.

נוזל הדמעות מבלוטות הלקרימל הוא נוזל גוף מלוח. ההרכב הכימי שלהם עשוי להיות שונה בהתאם לגורם לדמעות. קרעים רגשיים מכילים יותר הורמונים וחלבונים. ריכוז האשלגן והמנגן גבוה גם בדמעות רגשיות מאשר בדמעות הרפלקס.

כצורת ביטוי ארכיטיפית, אנשים, ללא קשר לתרבות או למוצא גאוגרפי, יכולים להבין דמעות. פרשנות האירוע מתרחשת בדרך כלל בקשר להבעות הפנים הנלוות.

פונקציה ומשימה

התאים המישושיים בלחמית העיניים יכולים לאתר גירויים למגע. לדוגמא, בני אדם מבחינים בגופים זרים בעין. כאשר תאי החישה מדווחים על גוף זר בעין, הם מעבירים את הגירוי שאספו למוח באמצעות תהליכים ביוכימיים. לאחר מכן, מערכת העצבים הפאראסימפתטית מבקשת את בלוטות הלקימלי להגדיל את ייצור נוזל הדמעות, כך שדמעות הרפלקס שוטפות גופים זרים מהעין.

מלבד זאת, הם משתמשים גם בחומר ליזואזים כדי להגן על פתוגנים במערכת הראייה. צורת בכי זו מגנה על העין מפני מחלות ודלקת. בסופו של דבר, דמעות רפלקס משמשות לשמירה על ראייה והגנה כללית על הגוף.

רופאים כמו ויליאם פריי אמרו כי לדמעות רגשיות היו השפעות מגנות עד שנות השמונים. פריי סבר כי הגוף יטהר רעלים מחומרים מזיקים דרך נוזל הדמעות. לדוגמא, חלבונים לא בריאים מיוצרים בצער ובכעס. לדברי פריי, הדמעות צריכות לפרק את החומרים הללו וכך להגן על הגוף מפני לחץ חמצוני.

מחקרים אמפיריים הראו כעת חלבונים בדמעות רגשיות. עם זאת, ריכוז החלבונים הללו נמוך מכדי לדבר על ניקוי רעלים. עד היום המשמעות של דמעות רגשיות מעוררת אפוא מחלוקת. תומכי תיאוריית התגובה המגנה רואים כעת בהפחתת לחץ כללי את המשימה של דמעות רגשיות. בכי אמור לאפשר אפקט מה שנקרא "קתרזיס". הבכי משחרר את כל מה שהרגש אותו וצריך להיות מסוגל להקל על מתח ומתח. זה אמור להקל על הנפש ולאפשר רגיעה.

עם זאת, תיאוריה זו עומדת בסתירה לעובדה שבכי עצמו גורם ללחץ גדול על הגוף. במקום הרפיה, דמעות יוצרים לעיתים מתח גדול עוד יותר. מחקרים מראים שכמעט אף אחד לא מרגיש הקלה לאחר בכי. אנשים רבים מרגישים עוד יותר גרועים לאחר מכן.

הגישות ההסבריות הפיזיולוגיות עומדות כיום בניגוד לגישות ביולוגיות אבולוציוניות. לטענתם, בכי הוא סוג של התנהגות חברתית, כלומר תקשורת ואינטראקציה חברתית.

הוכח שרגשות מגיעים לאדם השני ביתר שאת כשהם מלווים בדמעות. זה הופך את הדמעות לאות לסביבה. מחקר ישראלי משנת 2011 אף מצא כי דמעות מכילות מסרים כימיים לתקשורת אילמת. האדם הבוכה משפיע אוטומטית על התנהגות סביבתו. השפעה זו מתרחשת בדרך כלל ברמה לא מודעת. האדם האחר גם מתאים באופן לא מודע את התנהגותו לדמעות.

ככל הנראה בניגוד לתצפית זו הקשר בין דמעות לחולשה. אם בכי היה על תקשורת ואינטראקציה חברתית, מדוע מישהו שבוכה כל הזמן יוכרז כחלש? החוקרים מניחים כי קשר זה חוזר לסוציאליזציה, כלומר למידה חברתית של משמעויות.

אתה יכול למצוא את התרופות שלך כאן

מחלות ומחלות

תסמינים נפשיים הקשורים לבכי קשורים לרוב למחלות נפש. לדוגמה, יש אנשים שאינם יכולים לבכות עוד רגשית. דיכאון יכול, תלוי באופי המטופל, להביא לשיתוק מוחלט.

מצד שני, ההיפך יכול להיות גם המקרה. לפעמים אנשים מדוכאים בוכים בעוצמה רבה יותר. בכי מוגבר נובע בחלקו מהתמוטטות עצבים. התמוטטות עצבים נובעת בדרך כלל ממצב לחץ פסיכולוגי. לאדם שנפגע לרוב אין אסטרטגיות התמודדות מתאימות למצב לחץ קיצוני זה. בגלל עומס הלחץ הגופני, מתרחשים התאמות בכי ורעידות. הזעה, בחילה, כאב ראש, דפיקות לב ועצבנות יכולים ללוות את התכווצויות הבכי. הנפגעים חשים לעתים קרובות חסרי אונים וריקנות.לפעמים הם רואים רק את החיים שלהם מבחוץ.

לאחר חודש, התמוטטות עצבים הופכת לעתים להפרעת דחק פוסט-טראומטית. במיוחד אצל ילדים, הפרעת קשב יכולה להיות קיימת גם בקשר לבכי פתולוגי.

במקרים נדירים מתרחשות התקפי בכי פתולוגיים עם טרשת עורק עמו-טרופית. עם ALS, דרכי העצב המוטוריות נהרסות חתיכה אחר חתיכה. הסיבה לכך עדיין לא ברורה. בנוסף לבכי וצחוק בלתי נשלטים ולא רצוניים, ALS מעורר חולשת שרירים ובהמשך גם שיתוק.