אנו מסבירים מהו מדע עתיק, מהם המאפיינים העיקריים וההבדלים שלו עם המדע המודרני.
מהו מדע עתיק?
זה ידוע כמדע עתיק (בניגוד למדע מודרני) לצורות של תַצְפִּית והבנה של הטבע האופייני לתרבויות עתיקות, ואשר הושפעו בדרך כלל מה- דָת, מיסטיקה, מיתולוגיה או קסם.
מבחינה מעשית, המדע המודרני נחשב ככזה שנולד יחד עם שיטה מדעית במהלך מהפכה מדעית של המאות ה-16 וה-17 ב אֵירוֹפָּה, כך שכל ההיסטוריה המדעית שקדמה לאותה תקופה יכולה להיחשב כעתיקה.
לכל התרבויות העתיקות היה דחף זה במידה מסוימת, מהמצרים והבבלים ועד ליוון ההלנית והאימפריה הרומית המאוחרת יותר. אבל הניסיונות הראשונים לבסס ידע שיטתי על העולם הגיעו מה- פילוסופים מהעת העתיקה הקלאסית, שעשה את הניסיון הראשון להחליף את הידע המיתי בידע רציונלי.
עם זאת, לא היה תחום מדעי כזה, ופילוסופים מוקדמים הצליחו להתמודד עם שניהם מתמטיקה, תרופה, ביולוגיה, ה גוּפָנִי גַל אַסטרוֹנוֹמִיָה של זמנם, תמיד יד ביד עם ההבנה שלהם (הם היו תרבויות דתיות עמוקות) והתצפיות שהם ערכו ותיעדו על העולם הסובב אותם.
בין הפילוסופים העתיקים הללו, בולט אריסטו היווני מאסטגירה (384 לפנה"ס-322 לפנה"ס), תלמידו של אפלטון, שהנחותיו הלוגיות והרציונליות לגבי היבטים מגוונים מאוד של העולם המופשט, התרבותי והטבעי נשארו בתוקף במשך מאות שנים, כמעט עד הגעתו של המדע המודרני.
השיטה שהציע אריסטו כללה התבוננות ב טֶבַע וחפש את התשובה לשלוש שאלות יסוד:
- מה זה (מהותו או הסיבה הצורנית והחומרית שלו)
- למה זה מיועד (סיבה סופית)
- למה זה (סיבה יעילה)
ההוכחות של אריסטו היו מהסוג הדדוקטיבי, ובהן ה הִגָיוֹן פורמלי של טיעונים וההצעות שהפילוסוף העלה היו הדרך להבטיח את אֶמֶת של התוצאה. סדר ההיגיון הזה ישרוד עוד מאות שנים רבות.
מאפיינים של המדע העתיק
ניתן לסווג את המדע העתיק לשתי תקופות היסטוריות: העתיקה וימי הביניים.
הראשון כולל את המחקרים הפילוסופיים והמיסטיים של העת העתיקה והעידן הקלאסי, החל מ מסופוטמיה העתיקה, מצרים ויוון ורומא. מדובר על א מַחֲשָׁבָה מושפע מאוד מ מִיתוֹלוֹגִיָה, אבל לא כפייה כמו הנוצרי. העת העתיקה היוונית-רומית נחשבת לבסיס של כל התרבות המערבית (כולל מדעית).
השני, לעומת זאת, קשור לתקופה הארוכה של אירופה של ימי הביניים, שבה המחשבה הדתית הנוצרית שלטה כמטריקס של כל הניסוחים והתגליות האנושיות. הסכולסטיות מגיעה לה, כלומר, תורת הסמכות של כתבים עתיקים, כמו התנ"ך, שנקרא כמקור לאמיתות אובייקטיביות.
על האחרון יש להוסיף את אַלכִּימְיָה, מהתרבות האסלאמית, הרבה יותר מתקדם מהנוצרי בעניינים מדעיים ופילוסופיים. מתרבות זו מגיעים המספרים הנוכחיים (ערבית) וההתקדמויות הרבות בכימיה ובפיזיקה שלימים יתגלו מחדש באירופה או ייקחו כהשראה להתקדמות חדשה.
מדע עתיק ומדע מודרני
ההבדלים הבסיסיים בין מדע עתיק למדע מודרני הם:
- המדע הקדום חסר שיטת שכפול ואימות של תיאוריות, שכן בניסוחו היה חשוב רק שהן תקפות מבחינה לוגית, כלומר במחשבה פורמלית. המדע המודרני, לעומת זאת, נשלט על ידי השיטה המדעית כדרך אובייקטיבית וניתנת לאימות להתקרבות לאמת.
- המדע העתיק הראה יראת כבוד רבה כלפי ה טקסטים קודמים, במיוחד בימי הביניים, שבהם סתירה לתכנון התנ"ך הייתה הסיבה להאשמות בכפירה. המדע המודרני מסתמך גם על טקסטים וניסויים קודמים, אך מאפשר עדכון מתמיד והטלת ספק במה שנחשב נכון עד כה.
- המדע העתיק הציע סופיות, כלומר, סוף נסתר בכל הדברים, סיבה לקיום שהיה צריך לגלות. המדע המודרני, לעומת זאת, יורש את המנגנון מאריסטו, השיקול שהעולם פועל כמכונה או מערכת, ללא מטרה קבועה מראש.
- בעוד שהמדע העתיק התחיל מהנחות מוקדמות מטפיזיות, המדע המודרני דוחה אותן על הסף. במילים אחרות, המדע העתיק התחיל מהנחות שהתקבלו מראש כנכונות מכיוון שהן מסבירות את עצמן, כמו רעיונות דתיים או תיאולוגיים. המדע המודרני, לעומת זאת, מתנגד לצורות של מֵטָפִיסִיקָה, כי הוא סבור שהכל חייב להיות מוסבר.
- לבסוף, בעוד המדע העתיק ביקש למצוא את הסיבות לתופעות, המדע המודרני רודף אחר ניסוח חוקים המשמשים לתאר כיצד המדע פועל. טֶבַע בכללי.