עשב שתן

ה עשב שתן הוא צמח לא בולט שגדל שטוח על האדמה על קרקעות חול ושממה. הצניעות שלהם הופכת אותם לתחליף דשא אידיאלי. הוא ידוע כצמח מרפא מאז ימי הביניים. אפקט הריפוי שלהם הפך לשם הפופולרי עשב כליה מְדוּכָּא.

התרחשות וטיפוח של אצות שתן

בנוסף ליתרונות הריפוי שלו, הצמח פופולרי בקרב גננים כחיפוי קרקע ותחליף דשא. ה עשב שתן יש את השם הבוטני בקע גלברה. העשב שייך למשפחת הציפורנים ויושב בקווי הרוחב הממוזגים של אירופה ומערב אסיה. הצמח יכול להיות שנתי, דו שנתי או רב שנתי. הוא צומח שטוח על האדמה והגבעולים מגיעים לאורך מרבי של עד 30 סנטימטרים. העשב מסתעף לאורך האדמה וגדל רק עד שלושה סנטימטרים.

העלים הירוקים הבהירים עד הצהבהבים הם טבעיים וביצים. זמן הפריחה עם פרחים ירוקים-לבנים-רדיאליים נמשך מיולי לסתיו. לאחר מכן מהווה הצמח פרי אגוזים דק דופן עם זרעים שחורים. העשב מעדיף לוקיישן שטוף שמש וקרקעות חולות. ניתן למצוא אותו על אזורי חול יבשים, מדרונות, בורות חול, היתרים ואדמות ברכות. הוא מתיישב גם על סדקים במדרכה או על איים של תנועה שאינם בשימוש.

המרכיבים החשובים ביותר בשתן הם ספונינים, פלבנואידים, קומומרים ושמנים אתרים. הרפואה העממית מייחסת השפעה משתן לספונינים והפלבנואידים שהם מכילים. הספונינים גורמים לעשב לקצף כמו סבון כאשר משפשפים אותם, ובגלל זה הוא נקרא באופן פופולרי סבון קוקיה רשום. מרכיבי העשב טרם נבדקו די פרמקולוגית.

אפקט ויישום

ניתן לתארך את השימוש התרופתי במאה ה- 16. באוסטריה העשב מוכר כמוצר תרופות. בגרמניה הוא משמש בעיקר ברפואה העממית כתרופה ביתית או כנטורופתיה. המרכיבים המשמשים כתרופות הם החלקים שנקטפו וייבשו מעל פני האדמה. הצמח מכיל את המרכיבים היעילים ביותר בזמן הפריחה. כתרופה יש את העשב בצורה של דרזות, טוניק או תה. אלה זמינים בבתי מרקחת, צמחי מרפא או בחנויות מקוונות.

לפעמים הצמח מכיל בתה שלפוחית ​​השתן והכליות או בתרופות מוגמרות מתחום האורולוגיה. מקורות האספקה ​​של העשב הם בעיקר אוספי בר, ​​מכיוון שהיא אינה ממלאת תפקיד ברוקחות או בחקלאות כצמח מעובד. העשב זקוק לאחסון יבש, קריר ומוגן אור. הוא משמש חיצוני ברפואה העממית כתוסף אמבטיה או כביסה, ולפי המסורת, מסייע בעור אדמומי ובגפיים נפוחות. בנוסף ליתרונות הריפוי שלו, הצמח פופולרי בקרב גננים כחיפוי קרקע ותחליף דשא.

הוא מתאים לגני סלעים וגני טבע וציונים עם עמידותו בפני ריסוק. קל לטפל בה ואינו מצריך טיפול נוסף לאחר השתילה. נכס זה, והיתרון שהוא ירוק-עד, הופך אותו לאידיאלי לירקת קברים או לקצוות ערוגות פרחים. עם זאת, הוא זקוק למיקום שטוף שמש ואדמה חולית, אך לא יבשה מדי, בכדי להתיישב ולשגשג.

חשיבות הבריאות, הטיפול והמניעה

בסוף ימי הביניים ובעידן המודרני, עשב השתן היה תרופה רב-תכליתית: הוא שימש לבעיות בשלפוחית ​​השתן והכליות, ומחלות מין. בינתיים משתמשים בתרופות יעילות יותר למחלות אלו ברפואה הקונבנציונאלית. הנציבות E, ועדת מומחים גרמנית להערכת תרופות צמחיות, דוחה שימוש טיפולי בעשבים.

היעילות אינה מוכחת מספיק. הוכח מדעית רק השפעה אנטי-עוויתית חלשה. מחקרים בודדים בודקים את היתרונות של צמח זה והראו כי הוא הוריד את לחץ הדם הגבוה והגדיל את תפקוד הכליות באופן חיובי.

מחקר אחר הראה כי לצמח השפעה אנטי-מיקרוביאלית חזקה כנגד חיידקי E. coli האורופתוגניים. חיידקים מסוג זה אחראים לבעיות בדרכי השתן. מהמחקר עולה כי העשב עשוי להיות יעיל להפרעות בשלפוחית ​​השתן ובדרכי השתן. באוסטריה משמש העשב לטיפול בהפרעות בשלפוחית ​​השתן, הכליות, דרכי הנשימה כמו ברונכיטיס, הריאות והעור.

הרפואה העממית והנטורופתיה מייחסים לשתן השפעות חיוביות על שלפוחית ​​השלפוחית ​​והכליות. זה מנקה את דרכי הנשימה באמצעות תכונות של דיכוי שיעול ותככי הרעלה. יש לו גם אפקט חיטוי וריפוי פצעים, כך שהוא יכול לשמש באופן חיצוני כזרקור לעור אדמומי. התה משמש כטיפול שטיפה לאבני שתן והתכווצויות.

ההשפעה המשתן היא היעילה ביותר עם שתיים עד שלוש כוסות תה ביום: מערבבים בערך גרם וחצי של העשב החתוך עם מים קרים ומביאים לרגע לרתיחה. ואז תן לתה תלול למשך חמש דקות ואז שפך אותו דרך מסננת. העשב טעים מעט מגרד ויש לו השפעה מרגיעה. ההומאופתיה משתמשת גם בחלקים הצמחיים הטריים לטיפול במחלות כליות ומחלות בדרכי השתן התחתונות. תופעות לוואי של היישום אינן ידועות. עם זאת, מסורות אינן מחליפות רופא. רצוי לדון מראש בבקשה עם הרופא המטפל.