אנו מסבירים מהי שפה בלתי פורמלית, מאפייניה ודוגמאות שונות. כמו כן, מהי שפה פורמלית.
מהי שפה לא פורמלית?
כאשר אנו מדברים על שפה בלתי פורמלית, או במונחים מדויקים יותר המרשם הבלתי פורמלי של דיבור או רישום לשוני בלתי פורמלי, אנו מתייחסים לאופן הדיבורי או האגבי שבו נעשה שימוש בשפה, תמיד בשפה הֶקשֵׁר תקשורת ספציפית.
כלומר, זו הדרך בה אנו מדברים במצבים של היכרות, אמון או קרבה עם בני שיחנו, בניגוד לשפה פורמלית, בה אנו משתמשים במצבים פורמליים, חשובים ומכבדים. הסיבה לכך היא שדוברים לא תמיד משתמשים בשפה שלנו באותו אופן. נִיב, מאחר שאנו מסתגלים למצבים התקשורתיים שאנו מתמודדים איתם בחיינו.
למשל, אנחנו לא מדברים באותו אופן כשאנחנו בכיכר עם החברים שלנו וכשאנחנו מגינים על עבודה אקדמית בפני חבר מושבעים מיוחד, שכן לכל מצב יש רמות של ביקוש ושל אַחֲרָיוּת שונה. זה ההבדל בין רשומה לא רשמית לרשומה רשמית, בהתאמה. זו אותה שפה, אבל משתמשים בה בשתי דרכים שונות מאוד.
לפיכך, רישום בלתי פורמלי אופייני למצבים של אמון והיכרות, או לנסיבות יומיומיות בהן נשים כללים אדיבות ו נוהל הם נרגעים. זוהי דרך סתמית של תקשורת, שבה אנו מקדישים מעט תשומת לב לשפה עצמה, מכיוון שיש לנו כלים אחרים של הרגע לגרום לנו להבין.
בדרך כלל, זה כרוך גם בשותפות של בני שיחנו, או בזמן ובמקום להסביר משהו שלא הובן. זה גם נחשב נִרדָף שֶׁל שפה דיבורית.
זה יכול לעזור לך: שפה בעל פה
מאפייני שפה לא פורמליים
המרשם הבלתי פורמלי, הדיבורי או המשפחתי מאופיין בדברים הבאים:
- הוא מקדיש תשומת לב מועטה לדיוק והנכונות שבהם משתמשים בשפה, ומאפשרים שוליים מסוימים של חוסר דיוק ואי בהירות, שכן אין מדובר בדיבור מתוכנן, אלא בתוצאה של אלתור טהור.
- מאפשר שימוש בחומרי מילוי, גסות רוח, משחקי מילים י ביטויים שמלווים במחוות או חיקוי כדי להבין זה את זה, מכיוון שבדרך כלל יש להם שותפות של בן השיח.
- זה מעדיף מבנים פשוטים, עם א לֵקסִיקוֹן מוגבל, ותמיד מעדיף הבנה מיידית על פני נכונות וסגנון. לכן זה מעשי ופרגמטי.
- לך אל סְלֶנְג, ה ז'רגון או וולגריות בין בני השיח, באופן שמי שמקשיב מבחוץ יבין מעט ממה שנאמר.
דוגמאות לשפה לא פורמלית
הנה כמה דוגמאות לשפה לא רשמית:
שיחה בין שני חברים:
אחד אומר לשני: "היי, חבר, מה שלום הגברת הזקנה שלך? שלשום או אתמול אמרת לי שאני חצי חולה, נכון?". בן שיחו עונה: "כן, משוגעים, היינו אצל הרופא איזה אלף פעם, אבל זה לא בסדר".
איך נדע שהשיחה הזו היא לא רשמית?
- הם מתייחסים זה לזה בצורה קלילה ("קומפא", "משוגע").
- הם משתמשים בלקסיקון מוכר ("ישן" עבור "אמא"; "היא לא נותנת רגל עם כדור" עבור "היא לא מוצאת אבחנה").
- הם משתמשים בפיתולים דיבוריים ("מדיו מליטה" עבור "חולה"; "כמו אלף פעמים" עבור "הרבה פעמים").
שיחה בין שני גברים שזה עתה התרסקו עם מכוניותיהם באמצע הרחוב.
הראשון שיצא מהרכב צועק על השני: "אתה עיוור? לא ראית שיש לו את האור הנמוך? מאיפה הבאת את הרישיון?"
איך נדע שהטון שבו הוא מדבר הוא לא פורמלי?
- אתה מתייחס לבן שיחו בצורה לא מכבדת, עם רמיזות פוגעניות.
- למרות שהוא מדבר עם זר, הוא מוותר על אדיבות (הוא לא אומר "אתה", למשל.
- שואל שאלות רטוריות שמטרתן להביע את רוגזו כלפי האחר ("אתה עיוור?").
שפה רשמית
בניגוד למרשם הבלתי פורמלי, מה שאנו מכנים שפה פורמלית היא דרך להשתמש בשפה המקפידה על מוסכמות ונכונות, והיא משמשת בדרך כלל במצבים של כבוד, פרוטוקול או דרישה אינטלקטואלית, שבהם לא יהיה מקום לשפה הבלתי פורמלית.
למשל, אם אנחנו עומדים לקבל שגריר ממדינה אחרת, מקובל שנשתמש בשפה פורמלית, הכוונה אליו בתארים פורמליים ובשפה הראויה לשיחה מנומסת.