אנו מסבירים מהי שפה דיבורית, מאפייניה, הבדלים עם שפה פורמלית ודוגמאות לביטוייה.
מהי שפה דיבורית?
זה נקרא שפת דיבור, דיבור דיבור או רישום דיבור לדרך הדיבור שאנו משתמשים בה בדרך כלל בחיי היום-יום, במצבים בהם איננו צריכים לשים לב במיוחד ל- שפה, או לעשות מאמץ נוסף בעת תקשורת, כפי שהוא עושה בדיבור רשמי או ברישום רשמי.
המצב הזה של מדבר הוא זה עם המגוון הגדול ביותר בתוך אותו נִיב, כיוון שאיננו מדברים באותו אופן בשונה אזורים גיאוגרפיים קיימים, וגם לא בשכבות השונות בתוך אותו העיר. מכיוון שמדובר בדיבור בדיבור, אין תקנות, וגם לא כללים לנהל אותו, אבל הדבר החשוב ביותר הוא שהוא משמש לתקשורת יעילה על בסיס יומיומי.
לפיכך, התרגול היומיומי של השפה יכול להיות שונה מאוד ממה שניתן לראות בספרי לימוד. דיבור דיבור קשה לתעד בכתב, שכן הוא משתנה כל הזמן, ומנקודת מבט מסוימת זהו השימוש בשפה יותר אמיתי וקונקרטי יותר, גם כאשר הוא מתרחק מהנורמות והמוסכמות של השפה. מאותה סיבה, השימוש בו במצבים רשמיים, אקדמיים או יוקרתיים אינו הולם.
מאפייני השפה הדיבורית
שפת הדיבור מאופיינת בדברים הבאים:
- זהו ביטוי יומיומי, לא רשמי ורשלני של השפה, המתרחש במצבים של חילופי חברה אמונים, או בכאלה שבהם נמנע הצורך לתקשר במהירות וביעילות, במקום לעשות זאת בצורה נכונה ובזהירות.
- זה ביסודו בעל פה, קשה לתמלול, שכן הוא תלוי במידה רבה באלמנטים הקשריים ופר-לשוניים: מחוות, טון, מצב, סביבה וכו'.
- אולי יש לך מעט כבוד לכללי הדקדוק, להגיון השפה ואפילו להגייה הנכונה של מילים, כל עוד אתה יכול לתקשר ביעילות. בו שולט השימוש מעל תקן 100%.
- בו ניבים, ברבריות, נאולוגים ווולגריות (גסות רוח). עם זאת, אל לנו בהכרח להשוות שפה דיבורית או יומיומית לשפה גסה או גסה.
- הוא משותף לכל השכבות החברתיות, רמות ההשכלה ומקומות המוצא, אך בכל מקרה הוא מציג שוליים חשובים של מגוון, יְצִירָתִיוּת ו חדשנות.
- זה ספונטני, קצר ויעיל.
- דברים מבולגנים כמו אֶלִיפְּסָה (השמטה של חלקים מה תְפִלָה), יתירות, חזרה, סטייה וכו'.
הבדלים עם שפה פורמלית
ההבדל המהותי בין לשון דיבור לשפה צורנית קשור בטיפול בצורות, כלומר בכבוד המוקדש לכללי הדקדוק ובבחירה קפדנית של המילים. בכך זה מקביל לכללי נימוסי הלבוש: יש מצבים של לבישת חולצות ומכנסיים קצרים, ויש מצבים של לבישת חליפה ועניבה.
באופן זה, שפה צורנית שקולה לשימוש זהיר, מתוכנן ונכון יותר בשפה, האופייני למצבים בהם יש צורך בתיקון מסוים: פעילות אקדמית, כנסים, תערוכות וכו'. העבירות שבלשון הדיבור מותרות, בצורניות אינן, כמו ניבים, וולגריות או ביטויים מרושלים.
דוגמאות לביטויים ומילים דיבוריות
בספרדית, ביטויים ותפניות כגון אלה הם חלק מהשפה הדיבורית:
- שימוש בלשון רבים במקום בגוף שני: "שלום מנואל, מה שלומנו?" או "בואו נרגע!"
- חזרה על נושא: "ראיתי את עצמי עם מריה אתמול וגם אמרתי למריה להתקשר אליך."
- שאלות רטוריות או "phrases-echo": "אתה יודע? אתמול ראינו את אביך"
- שימוש מיוחד בכמה מילות קישור: "אז אתה יוצא ולא אמרת לי כלום!" או "אבל כמה גדול מיגליטו!"
- שימוש בקריאות ביניים עם חושים שונים, כגון "אה?", "אה?", "איי", "אוי", "וואו!" וכו'.
- שימוש בצווי "מאובן" או במשמעות מודגשת, כמו "קדימה", "קדימה", "היי" או "תראה", למשל: "תראה, ילד, אל תדבר אליי ככה!" או "אתה הולך להמר על הכל שוב? בוא נלך!".
- שימוש בחומרי מילוי, כמו ב: "ואז בא המורה וקצת אמר לנו להתאמץ יותר".