אנו מסבירים מהן סיומות, תפקידן, אילו סוגים קיימים ובאילו מהן הכי משתמשים. כמו כן, מהן קידומות.
מהן סיומות?
בשפה הספרדית, סיומות הן סוג של חלקיקים מורפולוגיים או מורפמיים המשמשים לחיבור מילה, הוספה לשורש (או נושא) שלה, כדי להוסיף, לקבוע או להשלים את משמעויותיה או משמעויותיה. כלומר, הם חלקיקים שאנו מוסיפים לסוף מילה כדי להשלים או לשנות את המשמעות או המשמעות שלה.
סיומות הן חלק ממה שנקרא תוספות: חלקיקים הפועלים על ידי הוספה בתוך רצף של מילה, בין אם מלפנים (תחיליות), באמצע (תיקונים) או בסוף (סיומות). לכל אחד מהם יש מאפיינים וכללי שימוש, ולעתים קרובות מקורות אטימולוגיים שונים מאוד.
במקרה הספציפי של סיומות, אלו חלקיקים שבדרך כלל חסרים משמעות משלהם מחוץ ל דקדוק שפה, ולכן לעתים נדירות הן יכולות להוות מילים בפני עצמן. מצד שני, כשמצטרפים לשורש מילוני (ניחן, הוא כן, במשמעות התייחסות נכון), הסיומות משנות את המובן הזה או מוסיפות מובן דקדוקי.
למשל: המילה קללה נוצר על ידי השורש קילל את- (מנע מלטינית maledictum, "תגיד דברים רעים", "לאחל רע"), איפה התוכן לֵקסִיקוֹן וסמנטיקה של המילה. השורש הזה צריך את הסיומת -ציון על מנת להיות א שֵׁם עֶצֶם מציין פעולה ומתקיים באופן קבוע בתוך השפה.
סיומת יכולה אפילו לשנות את הקטגוריה הדקדוקית של מילה, ולשנות שמות עצם שמות תואר או לאלו בפעלים. הם כלים מגוונים ביותר.
סיומת היא תהליך לשוני נפוץ מאוד בקרב שפות אנושיות (80% מהן משתמשות בהן במידה מסוימת), במיוחד בתהליך של יצירת מילים חדשות, שבהן ניתן לחבר סיומות שונות לשורש כדי להשיג תוצאות חדשות.
סוגי סיומות
ניתן לסווג סיומות בספרדית בדרכים שונות, תוך התחשבות במקורן ההיסטורי, בשפת המקור שלהן (אם הן הלוואות), בין היתר. אבל החשוב ביותר הוא האופן שבו הוא מבחין בין תפקידיו על ידי חיבור לשורש המילה. לפיכך, יש לנו את המקרים הבאים:
- סיומות מעוררות הערכה. מדובר בסיומות שבהן, כאשר מצטרפים ללקסמה או לשורש, בונות מילה עם צלילים מתאימים, כלומר, המבטאת את האופן שבו האדם מבין, מעריך או מתבונן ברפרנט שעליו הוא מדבר. סוג זה של סיומת ממיר שורשים להערכה (ומכאן שמה), והם יכולים להיות, בתורם, מסוגים שונים:
- סיומות מגדילות. כפי ששמה מעיד, הסיומות הללו מאפשרות להגדיל או למקסם את המשמעות של השורש המילוני של המילה, או כדי לציין שגודלו של אובייקט גדול, או שהמשמעות של משהו יותר אינטנסיבית או חזקה יותר, או כל קונוטציה אחרת. שיש, אצלנו תַרְבּוּת, משהו גדול. לדוגמא: מ"בית" נוכל להשיג "קס-אוטה" על ידי הוספת סיומת המעידה על כך שמדובר בבית גדול, או מאוד מפואר ומאוד ראוותני.
- סיומות קטנות. בניגוד למקרה הקודם, סיומות מסוג זה משמשות להפחתת או להחליש את משמעות השורש המילוני, אם בגלל שהרפרנט קטן בגודלו, בחשיבותו, ובין אם במקרים מסוימים בגלל שאנו מעריכים אותו. לדוגמה: מ"טובה", נוכל לקבל "ציטוט-טוב" על ידי הוספת סיומת המעידה על כך שהטובה קטנה, שהיא לא צריכה לגרום לאדם השני לאי נוחות רבה".
- סיומות גנאי. במקרה זה, הסיומות משמשות לתיקון העמדה האישית והסובייקטיבית של האדם ביחס לרפרנט, במיוחד כאשר מדובר בהערכה שלילית שלו. לדוגמה, מ"אשה" נוכל לקבל "אישה-זואלה" כדי לציין שאנחנו חושבים עליה רע, או שהיא אישה של חיים רעים.
- סיומות נטייה. סיומות ההטיה, בניגוד לקודמות, אינן משקפות את הערכות הרפרנט שיש לאדם, אלא הן ממלאות תפקיד דקדוקי לחלוטין. המשמעות היא שתפקידו הגיוני בתוך השפה עצמה, באופן שתגרום לה לתאר את האובייקט או האובייקט בצורה הטובה ביותר. מְצִיאוּת רמז על ידי ה שפה. לפיכך, יש לנו את סוגי ההטיות הבאים:
- סיומות נטייה של מגדר. הטיות מגדריות הן אלו שמשנות את הסוף של מילה כדי לציין מה מִין (זכר או נקבה) מתייחס לאותו הדבר. הם בדרך כלל -ל י -אוֹ, תלוי אם הרפרנט הוא נקבה או גברית, בהתאמה, אם כי לפעמים -ו. למשל: מורה לזכר, מורה לנקבה.
- סיומות נטייה של מספר. בדומה למקרה הקודם, מטרת מספרי ההטיה היא לציין אם הרפרנט הוא יחיד או רבים (בשביל זה נעשה שימוש בסיומת -ס). לפיכך, באמצעות אותה דוגמה כמו במקרה הקודם, יהיו לנו: מורה (יחיד) או מורה-ס (רבים). כפי שנראה, הטיות המגדר והמספר יכולות ובדרך כלל מלוות.
- סיומות הטיית פעלים. נתייחס כקטגוריה נפרדת להטיות הקשורות לפעלים, והמשמשות להתאמתן לפעולה שהם מבקשים לתאר. ולמרות שאנו רואים אותם בנפרד, כולם מתרחשים כרגיל בו-זמנית:
- הטיות אדם מילולי. הנצמדים לפועל להתאים אותו לצימוד ספציפי, כלומר לציין מי מבצע את הפעולה, על פי הכללים שנקבעו לאנשים מילוליים בתוך השפה. לדוגמה: מהפועל "ללמד" נוכל לקבל "ללמד" (אני), "ללמד" (אתה), "ללמד" (אתה/הוא/היא), "ללמד" (אנחנו) , "ללמד" (הם) .
- מצב גמיש, זמן והיבט. כפי שמעיד שמם, הם מתאמים את אופן הביטוי של מצב הפועל, זמן הפועל וההיבט המילולי, ומאפשרים לפעולת הפועל להסתגל לתנאים שבהם היא מתרחשת. לדוגמה: מהפועל "ללמד", יש לנו "ללמד-א" (הווה), "למד-ארה" (עתיד), "ללמד-אבה" (לא מושלם בעבר), "ללמד-אריה" (מותנה), "ללמד-א"(ציווי)," enseñ-e"(משנה) וכו'.
- הטיות מילוליות בלתי אישיות. לבסוף, יש את צורות הפועל החסרות או הבלתי אישיות, כלומר הן אינן מצומדות, ולכן אנו מפרטים אותן בנפרד מהאחרות. האם ה אינפיניטיב (-אר, -אה, -ללכת), הג'רונד (-אנדו, -אנדו) והחלק (-מְהוּמָה, -נעלם). לדוגמה: הפועל "ללמד" (אינפיניטיב), "ללמד" (gerundo) או "ללמד" (חלק).
- סיומות נגזרות. סיומות אלו הן מהחשובות ביותר, שכן הן מאפשרות לשנות את הקטגוריה הדקדוקית של הגזע, ובכך ליצור שימושים חדשים וצורות לשוניות חדשות. תהליך זה ידוע בשם גִזרָה, וניתנת על ידי ארבעה סוגים שונים של סיומות, לפי סוג הקטגוריה הדקדוקית של היעד:
- נגזרות תואר או תואר. כאלה שמאפשרים לבנות שמות תואר מלקסמות אחרות. גם בין סוגי הסיומות הללו, נמצא המחלק, המפורט לעיל, וכן בכל הסיומות של הגויים. לדוגמא: מהפועל "עייפות", יש לנו "עייפות", ומשם העצם "פארסה", יש לנו "פארס-אסקו", וכן מהשם "מקסיקו" יש לנו "מקסי-אנו".
- אדוורביאליזציה או נגזרות אדוורביאליות. כאלה שמאפשרים לבנות פתגמים מלקסמות אחרות. לדוגמא: מהתואר "חסר בושה", יש לנו "מוח חסר בושה", ומשם העצם "כלב", יש לנו "כלב-נפש". שימו לב שבמקרים אלו יש בדרך כלל סיומת נטייה או סוג אחר הפועלת כסיפת, כלומר סיומת ביניים.
- נגזרים נומינליים או נומינליים. אלו המאפשרים בניית שמות עצם מלקסמות אחרות. למשל: מהפועל "לדחות", יש לנו "דחיה".
- מילולית או נגזרות מילוליות. כאלו המאפשרים בניית פעלים מלקסמות אחרות. לדוגמא: משם העצם "כלב" בא הפועל "פר-אוזן", ומשם התואר "טפשי" בא "טונט-אוזן".
רשימת סיומות
הסיומות הן רבות ומגוונות בספרדית, כמו גם השימושים המקומיים שלהן יכולים להיות שונים מאוד בהתאם ל גֵאוֹגרַפיָה. אבל זו רשימה של הסיומות הנפוצות ביותר:
| סִיוֹמֶת | סוּג | דוגמא |
|---|---|---|
| -איטו, -איטה | מעריך, זעיר | קאר-איטו, טאק-איטה |
| -איקו, -יקה | מעריך, זעיר | bon-ico, gallet-ica |
| -אילו, -אילה | מעריך, זעיר | קיד-אילו, שקר-אילה |
| -אין, -ינה | מעריך, זעיר | שובב, ילדה קטנה |
| -אוטה, -וטה | מעריך, מגדיל | כלב-אוטה, לשון-אוטה |
| -על, -אונה | מעריך, מגדיל | צרעה על, קס-אונה |
| -אזו, -אזה | מעריך, מגדיל | מורן-אזו, אישה-אזה |
| -מאוד מאוד | מעריך, מגדיל | sad-ísimo, beautiful-ísima |
| -זואלו, -צואלה | מעריך, מזלזל | גנב-זואלו, פלא-זואלה |
| -ארוך, -לוצ'ה | מעריך, מזלזל | telefon-ucho, carr-ucha |
| -אייד | מעריך, מזלזל | עָכוּר |
| -אסטרו, -אסטרה | מעריך, מזלזל | פוליטי-אסטרו, מדר-אסטרה |
| -a, -o, -e, -as, -os, -es | הטיות מגדר ומספרים | ילדה, מבוגר-o, נשיא-ה, loc-os, דלתות, שופטים |
| -o, -as, -a, -an, -amos, -ais | הטיית אדם מילולי | אני עובד, אתה עובד, אתה עובד, אתה עובד, אתה עובד וכו'. |
| -ar, -er, go, -ado, -ido, -ando, -endo | הטיה מילולית לא אישית | לרדת, לאכול, למות, לגלות, ללכת וכו'. |
| -ציון | נגזרת, שם עצם | דחיינות, תסכול |
| -אַבָּא | נגזרת, שם עצם | רוע, פחד |
| -אז | נגזרת, שם עצם | טיפש-אז, סורדיד-אז |
| -טוריום | נגזרת, שם עצם | רפורמה-תוריום, בריא-תוריום |
| -דרה, -דרה | נגזרת, שם עצם | מורי-דרו, אמברקה-דרו |
| -ero, -was | נגזרת, שם תואר | מלח, יום הולדת |
| -אנו, -אנה | נגזרת, שם תואר | פרנסיסק-אנו, קולומביה-אנה |
| -בראי של | נגזרת, שם תואר | סובלני-אנטה, עצבני-אנטה |
| -אל ה | נגזרת, שם תואר | משטרה, מקור-אל |
| -אסו, -וסה | נגזרת, שם תואר | צבר-דב, אוספיצי-דוב |
| -אדורה, -אדורה | נגזרת, שם תואר | פורט-דור, דון-מעריץ |
| -אכפת | נגזרת, ערכית | בעדינות, מסחרית |
| -אֹזֶן | נגזרת, מילולית | ללא אוזן, וולט-אוזן |
| -אר, -ער, -יר | נגזרת, מילולית | cant-ar, catch-er, sleep-go |
סיומות וקידומות
סיומות וקידומות הן הסוגים העיקריים של תוספות שקיימות. הם נבדלים זה מזה במקום שהם תופסים ביחס לגזע המילוני: הקידומות מונחות לפני הגזע המילוני והסיומות אחריו.
בנוסף, לקידומות יש עומס מילוני גדול יותר, כלומר, חלק גדול יותר מהמשמעות שלהן, ולכן במקרים רבים הן יכולות לשמש כמילים בפני עצמן, כמו "אקס" (משהו שכבר אינו) או "pre" (לפני). הסיומות חסרות את עומס המשמעות הזה ויש להן רק משמעות דקדוקית, כלומר הן רוכשות משמעות בהקשר של השפה.