אנו מסבירים מהו דקדוק, חלקיו, רמות הניתוח ואיזה סוגים קיימים. כמו כן, הקשר בין דקדוק ואיות.
מה זה דקדוק?
דקדוק הוא ה מַעֲרֶכֶת של חוקים של שפה המסדירים את השימוש בשפה נתונה, כמו גם את ההרכב והארגון התחבירי של תפילות. זה נקרא גם דקדוק מַדָע המוקדש ללימוד כללי של יסודות אלו. המונח מגיע מיוונית דקדוק או "אמנות האותיות".
בדרך כלל, המונח דקדוק מתייחס רק להיבטים התחביריים והמורפולוגיים של השפה, אך מקובל שהוא כולל גם אלמנטים לקסיקליים, סמנטיים ואפילו פונטיים-פונולוגיים. לכל שפה יש דקדוק משלה, בתורו ניחן ב-a הִגָיוֹן משלהם, כלומר, דרך ההתארגנות שלהם סימנים לשוניים ולכן, לארגן את המציאות.
הדקדוק כתחום מחקר העסיק את הפילוסופים של העת העתיקה הקלאסית כמו סוקרטס ואריסטו, למרות שהחיבור הראשון על הדקדוק היווני ככזה היה פרי יצירתו של ארגזים דה מאלוס במאה השנייה לפני הספירה. ג.
ואז במהלך ימי הביניים, מודל הלימוד הדקדוקי הרווח היה זה של ה ארס דקדוק מאת אליו דונאטו, מהמאה ה-4. הוא הוחלף ב-1492 בראשון דקדוק קסטיליאני, יצירתו של אנטוניו נבריה, פעם הלטינית פינתה את מקומה לשפות צאצאיו, כמו ספרדית, צרפתית, איטלקית, קטלאנית, גליצית ופורטוגזית, בין היתר.
דקדוק וכתיב
אנחנו לא מדברים על אותו דבר כשמזכירים דקדוק ואיות, למרות שהם נלמדים לעתים קרובות ביחד, במיוחד בבית הספר. אבל אם לפי הדקדוק אנחנו מבינים את ההיגיון הצורני של כל שפה, איות הוא הדרך הנכונה לכתוב מילים וללוות אותן בסימני פיסוק, כלומר, החלק הנורמטיבי של השפה.
הבנה טובה של דקדוק מאפשרת לך להתמודד עם כללי השפה ולהיות מסוגלים לבטא את עצמך בשטף, יופי או מורכבות רבה יותר. מצד שני, האיות מאפשר לנו ללכוד בצורה נאותה את האמור מַחֲשָׁבָה כתוב. אולם רק הטיפול בשני הדברים מאפשר ביטוי נכון לחלוטין, נקי משגיאות כתיב ושגיאות דקדוק.
סוגי דקדוק
הגישות העיקריות ללימוד דקדוק הן כדלקמן:
- דקדוק מחייב או נורמטיבי. כפי שמעיד שמו, הוא מתחיל מאידיאל ותחושה של מה שנכון בשפה, להציע לדובריו את הדרך המתאימה או המומלצת לנסח ולארגן את המשפטים שלהם.
- דקדוק תיאורי. בניגוד לקודמתה, היא אינה שופטת כ"נכונה" או "לא נכונה" את האופן שבו דוברים שונים עושים שימוש בשפה, אלא מבקשת להבין מה דומה השימוש בפועל בנורמות השפה בתוך קהילה או קהילות מסוימות.
- דקדוק מסורתי. הוא עוסק במערך ההיסטורי של מסמכים ורעיונות שהורשתו מתרבויות קודמות לגבי מהו דקדוק.
- דקדוק פונקציונלי. היא שואפת להיות דקדוק כללי של השפה הטבעית, כלומר, מערכת כללים בסיסיים החלים על שפות שונות שניחנו בדקדוקים שונים.
- דקדוקים פורמליים. אלו הם שמות של דקדוקים מופשטים, שיכולים ליישם את ההיגיון שלהם על שפות לא מילוליות, כגון שפות תכנות זה.
חלקי דקדוק
דקדוק מורכב מארבעה ענפים או חלקים מובחנים בבירור, המשרתים היבטים שונים של השפה. אלו הם:
- פוֹנֵטִיקָה. זו העוסקת בסידור הצלילים המרכיבים את המילים, כמו גם בשינויים במימושן בהתאם למיקומן הספציפי או להקשר הדקדוקי.
- מוֹרפוֹלוֹגִיָה. זו העוסקת באופן בנייתן של מילים, כלומר באופן שבו אנו מצטרפים לשורשיהן או שברי עיקריים שלהן, שניחנו במשמעות מילונית, עם שברים אחרים המווסתים, משנים או קובעים את המשמעות הסופית של הנאמר.
- תחביר. זה העוסק בארגון הפנימי של המשפט, על פי היגיון רציף שנקבע בחוקי הדקדוק ובהיגיון השפה.
- סֵמַנטִיקָה. זה העוסק במשמעות של מילים ותפקידן בתוך הסט של דִינָמִיקָה ודפוסים המהווים שפה.
רמות של דקדוק
כשם שיש ענפים או חלקי דקדוק, הם קובעים את רמות הניתוח הדקדוקי, כלומר, לאיזה מענפים אלו אנו שמים לב בעת התבוננות או לימוד השפה. לדוגמה:
- רמה תחבירית-מורפולוגית. מהשילוב של מורפולוגיה ו תחביר נולד מורפוסינטקס, שהוא הגישה לשפה המילולית מנקודת מבט פורמלית-פונקציונלית, כלומר באופן שבו מילים נבנות ומאורגנות ליצירת שרשרת מדוברת שניחנה במשמעות הגיונית.
- רמה לקסיקלית-סמנטית. ברמה זו אכפת לנו רק מהמשמעות ומהמתאם שלה עם המילים, או מה זהה, האופן שבו מילה יכולה להתייחס לחושים שונים או להיפך.
- רמה פונטית-פונולוגית. מצדו, ברמה זו נעסוק ב צלילים המרכיבים את השפה, כלומר של הצלילים והסימנים שבהם אנו משתמשים כדי לייצג אותם.
- רמה פרגמטית. ברמה זו אנו עוסקים בשפה בהקשרה התקשורתי, תוך התחשבות באלמנטים ושימושים שאינם קנוניים, כלומר אינם נשקפים ב"נורמות" הדקדוקיות של השפה, אלא משמשים תמיכה בעת ביטוי תוכנם. .