אנו מסבירים מה זה להיות מופנם, הבדלים עם ביישנות והמאפיינים של מישהו מופנם. כמו כן, מה זה להיות יוצא.
מה זה להיות מופנם?
זה נאמר על מישהו מופנם כאשר התכונות הכלליות שלו של אִישִׁיוּת נוטים להנאה מהבדידות, השתקפות והתבוננות פנימה, ופחות כלפי חוץ או להקשרים של אינטנסיביות סוציאליזציה. במילים אחרות, מופנמים הם אלה שמטעינים את האנרגיה הרגשית והנפשית שלהם לבד, ההפך ממה שנקרא מוחצנים או מוחצנים.
גם מופנמות וגם מוחצנות כן טיפולוגיות אישיות נוסח על ידי הרופא והפסיכולוג השוויצרי קרל גוסטב יונג (1875-1961) בעבודתו משנת 1921, טיפוס פסיכולוגי ("טיפוסים פסיכולוגיים"). שם הוא מציע את קיומם של שני "קטבים" של האישיות: זה הנוטה לעולם הפנימי (מופנם, כלומר נשפך פנימה) והנוטה לעולם החיצון (מוּחצָן, כלומר נשפך).
בנוסף, יונג שילב את הקטבים הללו עם ארבעת תפקידי התודעה העיקריים שלו: שניים מהם שיפוטיים או רציונליים, שיהיו מַחֲשָׁבָה והתחושה; ושני תפיסתיים או לא רציונליים, שיהיו אינטואיציה ותחושה. לכן, לגבי ה יַחַס מופנם, יונג זיהה ארבעה סוגים פסיכולוגיים שונים:
- חשיבה מופנמת. אנשים שיש להם בעדיפות חווייתית את ההבנה של הווייתם, ואשר נוטים לשאול שאלות ולשקוע בתחום הרעיונות שלהם כדי לחקור אותו.
- תחושה מופנמת. אנשים עם גישה מועטה לאחרים, שבדרך כלל חיים מסורים לתשוקות שלהם, כמו מוזיקאים ואמנים, ונוטים להקרין אווירה של אוטונומיה.
- תחושה מופנמת. אנשים שקטים שחיים ממוקדים בעולמם הרגשי, מתמודדים עם התחושות הפנימיות שלהם. הם נוטים לתעדף רשמים חושיים על פני כל סוג אחר של ניסיון.
- מופנם-אינטואיציה. אנשים חולמניים ונתונים לחזיונות פנימיים, נוטים לרוב לאזוטריות ולחיפוש אחר התעלות רוחנית או דתית.
המשותף לכל סוגי האישיות הללו הוא תעדוף העולם הפנימי על פני העולם החברתי, כך שהם מתארים צורות אישיות רפלקטיביות, מופנמות ופנימיות.
מאפיינים של מופנם
באופן כללי, מופנמים נוטים להיות:
- מופנם, רפלקטיבי, נוטה לצאת לדמיון, יְצִירָתִיוּת והחיים הפנימיים.
- שותקים, אפילו ביישנים, והם מעדיפים שלא יבחינו בהם.
- מעט נוטה לפעילויות ציבוריות ו מַנהִיגוּת, למשימות קבוצתיות או למשימות הדורשות מיומנויות סוציאליזציה, כגון מסיבות.
- אנשים מאוד התחברו לרגשות שלהם, למחשבות שלהם ולדרך ההסתכלות שלהם על העולם.
- יותר אנרגטי במצבים של בדידות והשתקפות, ופחות אנרגטי במצבים חברתיים.
מופנמות וחצנת
מופנמות היא בדיוק ההפך ממוחצנות, והם נבדלים ביסודם בכך שהמוחצנים מעניקים פריבילגיה לעולם החברתי והחיצוני על העולם הפנימי של כל אחד, ולכן הם "מטענים את האנרגיה שלהם" כשהם בפעילות חברתית, כלומר, מוקף באנשים.
מוחצנים, אם כן, נוטים פחות לרפלקציה והתבוננות פנימית, מכיוון שהם מרגישים נוח יותר להתמודד עם העולם האמיתי ועם אחרים.
מופנמות וביישנות
למרות שהם יכולים ללכת יד ביד, מופנמות וביישנות הם בכלל לא מילים נרדפות. כפי שראינו, הראשונה היא טיפולוגיה של אישיות, נטייה כללית שבתוכה ניתן למצוא אנשים שונים מאוד, אך נוטים תמיד לעולמם הפנימי לפני העולם החברתי.
זה לא אומר שהם לא יודעים איך להתמודד עם אחרים, או שקשה להם להתיידד, פשוט שמצבים של חיכוך חברתי או השתתפות קבוצתית דורשים הרבה יותר אנרגיה מאשר מוחצנים.
לעומת זאת, ביישנות היא קושי חברתי המורכב מפחד מהתערבות או דיבור, או ממשיכת תשומת לב בדרך כלשהי. אנשים ביישנים חשים בדרך כלל חוסר ביטחון, חרדה וחיים במצבים חברתיים עם פחד: משפטים אותם, אומרים דבר לא נכון, דחייה וכו'.
אז אדם יכול להיות לגמרי יוצא וביישן, מה שללא ספק יביא לו סבל רב יותר מאשר אילו היה מופנם, שכן עמוק בפנים הוא רוצה לחשוף את עצמו לסיטואציות חברתיות, אבל הוא סובל מהם בגלל חוסר הביטחון שלו.
מופנמות היא צורת אישיות, כלומר דפוס כללי של הוויה. אמנם ביישנות היא סוג של חוסר ביטחון שאפשר לעבוד עליו ולהתגבר עליו בצורה מושלמת, אבל בלי שזה מרמז בכלל שאדם יפסיק להיות בעל האישיות שיש לו.