אנו מסבירים מהי אוטונומיה, מהי אוטונומיה מוסרית ואוטונומיה של רצון. כמו כן, ההבדלים שלה עם ההטרונומיה.
אוטונומיה היא היכולת להחליט באופן עצמאי ללא השפעת צדדים שלישיים.מהי אוטונומיה?
אוטונומיה מובנת כיכולת להחליט באופן עצמאי, עצמאי, ללא כפייה או השפעה של צדדים שלישיים. מונח זה מיושם בתוך המחשבה הפילוסופית (אֶתִיקָה), פסיכולוגית (פסיכולוגיה אבולוציונית) ואפילו משפטית ופוליטית (ריבונות), אבל תמיד עם משמעויות דומות, הקשורות ליכולת ניהול עצמי ועצמאות, אם לא חופש.
בְּ התפתחות קוגניטיבית ורגשית אנשים, האוטונומיה הופכת לאיכות מסומנת ומצופה יותר ויותר של הפרט. אולי כי בתור ילדים (ועדיין בני נוער) אנחנו יצורים פגיעים, התלויים במידה רבה בהחלטות הוריהם (מה שבעניינים משפטיים מעגן אתמשמורת) הן ללוגיסטית והן לרגשית. צורה אחרונה זו של תלות היא האחרונה להיעלם, ככל שאנו הופכים אוטונומיים יותר ומתחילים לקבל החלטות משלנו.
לפיכך, לאנשים בוגרים יש יכולת לאוטונומיה שהופכת אותם לנושאים של חוק, כלומר אנשים המסוגלים לקבל החלטות בעצמם מבלי להיוועץ תחילה עם איש (אם כי הם עשויים לבחור לעשות זאת). במובן הזה זה ההפך מהטרונומיה או תלות. כמובן, עם אוטונומיה, כמו עם חוֹפֶשׁ, נרכשות גם חובות ואחריות. במובן הזה זו תכונה של בַּגרוּת או בגרות.
בעניינים פוליטיים, באופן דומה, זו תכונה של ריבונות של ה אומות ככזו: מדינה שיש לה אוטונומיה בעניינים משפטיים, כלכליים ותרבותיים תהיה מדינה עצמאית, ולכן מדינה חופשית יותר ומסוגלת יותר להתמודד עם קהילה בינלאומי.
אוטונומיה מוסרית
אוטונומיה מוסרית היא היכולת לשפוט מוסרית פעולה או מצב.באוטונומיה מתכנסים, מנקודת מבט פילוסופית, הן החזון של הפרט לפני אחרים, כמו גם מול עצמו. משהו שקשור לרעיון הפסיכואנליטי של העל-אגו או העל-אגו: הסט של כללים אליו מחליט הפרט לדבוק במודע יותר או פחות. זה נכון במיוחד בעניינים מוסריים, שבהם הפרט מגיב על א מָסוֹרֶת תרבות שקיבל מהוריו ומסביבתו.
אוטונומיה מוסרית, אפוא, תהיה היכולת לשפוט מבחינה מוסרית פעולה, מצב או אירוע, ובכך לקבוע האם מדובר במשהו מקובל או לא. המוסר חשוף ללחץ חברתי, כמובן, אבל במידה שלאנשים יש קריטריונים מעוצבים היטב והם מודעים ליכולתם קבלת החלטות, הייתה צפויה מהם אוטונומיה מוסרית חזקה. מה שלא אומר, כמובן, שאתה לא יכול לשנות את דעתך.
אוטונומיה של הרצון
האוטונומיה של הצוואה היא עיקרון בסיסי וראשוני של דיני החוזים ושל יחסים בין אנשים: הרצון המפורש, הגלוי, ללא כל נוכחות של כפייה או חובה, להחליט עבור האדם או עבור נכסיו שלו, ולחתום על החוזים. הרצויים, או לנהל משא ומתן על תוכנם והשפעתם.
הבסיס שלה מגיע מ חוקים ליברלים שנולדו מה המהפכה הצרפתית , שהעלה את החופש והשוויון בקרב בני אנוש, תחת מגבלות מסוימות שנכפו על ידי שיקול הדדי. מגבלות אלו הן בדרך כלל:
- לא ניתן לחתום על תנאי החוזה החתומים, בכפוף לעונש של שבירה או ביטול של המסמך.
- אין סעיף של חוֹזֶה עלול לסתור את המערכת המשפטית או את תורת המשפט של שלטון החוק.
אוטונומיה והטרונומיה
הטרונומיה היא הצורך של מישהו אחר לקבל את ההחלטות שלו.ההטרונומיה היא ההיפך מאוטונומיה: הצורך במצוות ובקביעות של הפרט, חֶברָה אוֹ אִרגוּן באים מאחרים. במבט כזה, מדובר בסוג של תלות, אם לא כניעה, שכן הקריטריונים של אחר הם אלה התקפים, בהיעדר (או במקום) שלהם.
יתר על כן, קריטריונים אלה מניחים ללא שיקוף, כפי שקורה בעניין ערכים שמוטבעים בנו כשאנחנו ילדים: הם באים מבחוץ, מההורים שלנו, ורק במידה שנהיה אוטונומיים נוכל לבחור לאמץ אותם או להחליף אותם בקוד משלנו.