דלקת מפרקים פסוריאטית

דלקת מפרקים פסוריאטית היא מחלה דלקתית במפרקים המלווה בדרך כלל בפסוריאזיס. כ -5-15 אחוז מהאנשים שנפגעו מפסוריאזיס מפתחים סוג זה של דלקת מפרקים, אשר הגורם הבסיסי לה טרם הוברר.

מהי דלקת מפרקים פסוריאטית?

כפי ש דלקת מפרקים פסוריאטית היא מחלה דלקתית במפרקים, המתבטאת בעיקר בנפיחות כואבות במפרקי הידיים והרגליים ובגידים הסמוכים.

קדמת בדלקת מפרקים פסוריאטית או מחלת מפרקים דלקתית, בדרך כלל מקדימה פסוריאזיס. הצורה הנפוצה ביותר של מחלה זו היא מה שנקרא דלקת מפרקים פסוריאטית א-סימטרית, בה המפרקים הקטנים יותר של הידיים והרגליים מושפעים באופן שונה בשני חצאי הגוף.

בנוסף, מה שמכונה הצורה הבין-לנגאלית הדיסטלית של דלקת מפרקים פסוריאטית משפיעה בעיקר על מפרקי הקצה באצבעות הרגליים ובבהונות, שלעתים קרובות יש גם שינויים בציפורניים.

סיבות

הסיבות הבסיסיות של א דלקת מפרקים פסוריאטית עד כה לא ניתן היה להבהיר באופן סופי. יש להניח נטייה גנטית (נטייה לנטייה), לפיה גם גורמים מפעילים מסוימים חייבים להיות קיימים בכדי להתגלות המחלה (התפרצות).

אלה כוללים מחלות זיהומיות בקדחת (angina tonsillaris, חצבת, ברונכיטיס), שינויים הורמונליים בגיל ההתבגרות או גיל המעבר וכן תרופות מסוימות (מעכבי ACE, כלורוקין) וגורמים משפיעים פסיכולוגיים כמו לחץ בעבודה או במשפחה. הגורמים שהוזכרו לא יכולים רק לתרום לביטוי המחלה, אלא גם לעורר התלקחויות חדשות.

מה שבטוח הוא שניקוי חסר של מערכת החיסון (תהליכים אוטואימוניים) כתוצאה מזיהום חיידקי יכול להוביל למבני הגוף עצמו כמו אזורי העור במפרקים המותקפים. זה מעורר את התגובות הדלקתיות האופייניות לדלקת מפרקים פסוריאטית, שיכולות להתרחב בהדרגה למפרקים הבסיסיים, לגידים שלהם, סחוס ועצמות.

תסמינים, מחלות וסימנים

מחלת דלקת מפרקים פסוריאטית מופיעה בדרך כלל בסימפטומים של פסוריאזיס (דלקת מפרקים) וגם דלקת מפרקים. יש אדמומיות, כאבי מפרקים ונפיחות, בעיקר במפרקי הקצה של האצבעות. מאפיינים את עיבוי האצבעות, המכונים אז באנגלית כאצבעות נקניק.

בהונות הרגליים יכולות גם להתנפח. בנוסף, דלקת במוצרי הגיד אפשרית, למשל בגיד אכילס. גם כמוסות ורצועות מפרקים יכולות להיות מושפעות. אם זה המקרה, זה מוביל למוגבלות בניידות, עיוותים וכאבים. בסופו של דבר המפרקים עשויים להתקשות, בתחילה בעיקר בשעות הבוקר לאחר תקופות מנוחה ארוכות.

תסמינים נוספים הם אדומים, כואבים ומוגדרים בחדות בעור המכוסים בציפורן ומגרד. הם ידועים כמוקדי פסוריאזיס או פלאק. הם שכיחים ביותר על הברכיים, מתחת למרפק, או על הקרקפת. הם יכולים להתפתח גם בקפל הגלוטאלי.

ציפורני האצבעות והבהונות משתנות; הם מעוותים, לפעמים צהובים ומתפוררים. ישנם 3 סוגים של המחלה. בסוג האסימטרי ההיקפי הנפוץ, הסימפטומים מופיעים בצורה לא סימטרית על האצבעות והבהונות. בסוג הסימטרי היקפי, מושפעים מפרקים גדולים בשני חצאי הגוף. לבסוף, הסוג הצירי מופיע בתסמינים בעמוד השדרה או במפרק הסקרוליאק.

אבחון וקורס

א דלקת מפרקים פסוריאטית מאובחנת על בסיס התסמינים האופייניים, במיוחד על בסיס התנפחות הכואבות ושינויי העור במפרקים המושפעים. האבחנה מאושרת על ידי ניתוחי דם, אשר בדרך כלל מראים סמני דלקת מוגבהים.

דגימות עור וניתוחים של נוזל הסינוביאלי מספקים מידע נוסף על התמונה הקלינית. בניגוד לדלקת מפרקים שגרונית, הגורם שנקרא גורם שגרוני (גילוי נוגדנים ספציפיים האופייניים לדלקת מפרקים שגרונית) ניתן לגילוי רק במקרים בודדים בדלקת מפרקים פסוריאטית.

בשלב מתקדם של המחלה, שיטות הדמיה כמו רנטגן (רדיוגרפיה) טומוגרפיה של תהודה מגנטית וסונוגרפיה (אולטרסאונד) מאפשרות הצהרות לגבי שינויים קיימים בעצמות ובמפרקים. מהלך הדלקת מפרקים פסוריאטית יכול להשתנות מאוד מאדם לאדם. לדוגמא, דלקת מפרקים פסוריאטית יכולה להיות קורס כרוני או אפיזודי חוזר ונשנה.

סיבוכים

בגלל דלקת מפרקים פסוריאטית, רוב האנשים סובלים מדלקת פרקים, המלווה גם בפסוריאזיס. כתוצאה מתלונות אלה, איכות חיי המטופל מוגבלת במידה ניכרת וגם מופחתת עוד יותר. דלקת מפרקים פסוריאטית יכולה גם להוביל למתחמי נחיתות או להערכה עצמית מופחתת משמעותית אם הנפגעים מתביישים בתסמינים ואינם חשים עוד בנוח עם עורם.

ישנם גם שינויים שונים בעצמות ובמפרקים של האדם שנפגע. במקרים מסוימים, דלקת מפרקים פסוריאטית יכולה גם להוביל למוגבלות בניידות ולקשיים בחיי היומיום. יתר על כן, המטופלים יכולים להיות תלויים בעזרה של אנשים אחרים. דלקת מפרקים פסוריאטית מטופלת ללא סיבוכים. ככלל משתמשים בתרופות שיכולות להקל ולהפחית משמעותית את התסמינים.

עם זאת, לא ניתן לחזות באופן אוניברסלי אם מהלך המחלה יהיה חיובי לחלוטין. לאחר מכן המטופלים עשויים להיות תלויים בטיפול לכל החיים. לתרופות מסוימות יש גם תופעות לוואי. תוחלת החיים של האדם שנפגע אינה מופחתת בדרך כלל על ידי דלקת מפרקים פסוריאטית.

מתי כדאי לך ללכת לרופא?

לדלקת מפרקים פסוריאטית, תמיד יש לראות רופא. ניתן להקל לחלוטין על הסימפטומים של דלקת מפרקים פסוריאטית באמצעות טיפול רפואי, מאחר ומחלה זו אינה מרפאת את עצמה וברוב המקרים התופעות מחמירות משמעותית.

אבחון וטיפול מוקדם תמיד משפיעים לטובה על המשך מהלך המחלה. יש להתייעץ עם הרופא אם האדם הנושא סובל מכאבים עזים במפרקים. יש להיוועץ ברופא, במיוחד במקרה של כאב מתמשך המופיע ללא סיבה מיוחדת ומפחית את איכות חייו של האדם הנוגע בדבר. האדמת המפרקים מעידה לרוב על דלקת מפרקים פסוריאטית ויש לטפל בה. הגבלות בתנועה ומפרקים נוקשים יכולות גם להעיד על המחלה. הציפורניים על אצבעות הרגליים והאצבעות יכולות גם הן להשתנות. בראש ובראשונה, ניתן לאבחן דלקת מפרקים פסוריאטית על ידי רופא כללי או מנתח אורטופדי. טיפול נוסף מתבצע לרוב על ידי רופא מומחה.

טיפול וטיפול

מכיוון שהתרופה היא א דלקת מפרקים פסוריאטית עד כה לא היה אפשרי, האמצעים הטיפוליים נועדו להקל או להפחית את הסימפטומים המתאימים. לשם כך ניתן להשתמש בטיפול תרופתי מקומי לטיפול, אשר מוחל באופן מקומי על אזורי העור והמפרקים הנגועים.

טיפול כזה שימושי במיוחד במקרים בהם רק מפרקים בודדים מושפעים מדלקת מפרקים פסוריאטית. בנוסף, תרופות הפועלות באופן שיטתי כמו תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות או תרופות NSAID כמו חומצה אצטילסליצילית, איבופרופן או איבופרופן משמשות כמקלות כאבים ותרופות אנטי דלקתיות. טיפול בצילום (טיפול באור) או טיפול באמבט במי מלח יכולים גם הם להשפיע לטובה על אזורי העור הנגועים בפסוריאזיס ולהקל על התסמינים.

בעזרת אמצעים פיזיותרפיים (פיזיותרפיה, עיסויים, טיפול בחום וקור) ניתן לשמור על ניידות המפרקים הנגועים או להאט את הקשיחותם. אם המחלה נמצאת בשלב מתקדם, מצוין טיפול בסיסי שנקרא תרופות ארוכות טווח כמו methotrexate או sulfasalazine, ובו יש לבדוק באופן קבוע את ערכי הכבד של האדם שנפגע.

ציקלוספורין משמש במקרים מסוימים כמדכא חיסוני לדיכוי התגובות האוטואימוניות של מערכת ההגנה של הגוף עצמו. בנוסף, מה שנקרא ביולוגיה או ביולוגיה (infliximab, etanercept, adalimumab) מעכבים את גורם נמק הגידול (TNF-alpha), אשר הופך להיות אחראי לתהליכים הדלקתיים. לעומת זאת, בגלל תופעות הלוואי החזקות, משתמשים בקורטיזונים רק בנוכחות דלקת מפרקים פסוריאטית קשה.

מְנִיעָה

כגורם הבסיסי של א דלקת מפרקים פסוריאטית לא ידוע, לא ניתן למנוע זאת באופן ספציפי. ניתן למנוע ביטוי של דלקת מפרקים פסוריאטית במידת הצורך על ידי הימנעות מגורמים מעוררים כמו לחץ נפשי ועל ידי טיפול מוקדם ועקבי במחלות זיהומיות או שינויים הורמונליים.

טִפּוּל עוֹקֵב

בדומה לפסוריאזיס, גם דלקת מפרקים פסוריאטית חשוכת מרפא. אז אין טיפול לאחר הקלאסיקה. במקום זאת, על הנפגעים לנהל אורח חיים בריא ולהימנע מגורמי סיכון העלולים להוביל להחזרת המחלה ככל האפשר. פעילות גופנית קבועה המותאמת לצרכים האישיים יכולה להשפיע לטובה על מהלך הדלקת מפרקים פסוריאטית.

ספורט עדין במפרקים, כמו שחייה ורכיבה על אופניים, מומלץ במיוחד, אך טיולים ארוכים באוויר הצח מועילים גם הם לגוף ולנפש. במסגרת הטיפול שלאחר מכן הרופא המטפל יכול לרשום פיזיותרפיה כך שהמפרקים יישארו גמישים. ייתכן שתופנה גם לתזונאית שתזונה בריאה ומאוזנת עם שיעור גבוה של פירות וירקות טריים ומוצרי דגנים מלאים יכולה גם להפחית את הסיכון לדלקת במפרקים.

אוכלים עתירי שומן, ארוחות מוכנות וממתקים, לעומת זאת, צריכים לעיתים רחוקות או לעולם לא להיות בתפריט. יתר על כן, עזרים יכולים להקל על חיי היומיום עבור הנפגעים, וזו הסיבה שיש לראות בהם גם חלק חשוב מהטיפול לאחר הטיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית.

עזרים גוזרים באים בסימן שאלה, כמו גם אביזרי קצף לסכו"ם ופתחי כובעים, בעזרתם יכולים הנפגעים לפתוח בקבוקים וכוסות ללא מאמץ. אחרון חביב, בשלבים נטולי תסמינים רצוי לערוך בדיקות מעקב קבועות עם הרופא המטפל בכדי שיוכל לתעד את מהלך המחלה.

אתה יכול לעשות זאת בעצמך

מכיוון שלעתים קרובות מחלה כואבת זו נגרמת על ידי הפרעה במערכת החיסון, מומלץ לחולים בדחיפות לנהל אורח חיים בריא. זה כולל מחזור ערות שינה מוסדר כמו גם תזונה עשירה בחומרים חיוניים וסיבים עם מעט שומן וסוכר. יש להפחית במשקל עודף קיים, במיוחד אם נפגעים מפרקי הברך, אצבעות הרגליים או גיד אכילס. פחות משקל מקל על המפרקים, כמוסות המפרקים והרצועות.

בגלל התרופות שיש ליטול לדלקת מפרקים פסוריאטית, חולים צריכים לדאוג לכבד שלהם ולהימנע מאלכוהול וניקוטין. במקביל, על הנפגעים לשתות הרבה כדי שהגוף יוכל לשטוף טוב יותר רעלים. על המטופלים גם להתעמל ככל האפשר. מי שאינו יכול עוד ללכת או לרכוב על אופניים, צריך לעבור לספורט ימי כמו ריצות אקווה או אירובי מים. המטרה היא לשמור על ניידות המפרקים האישיים. גם עיסויים, טיפולי פיזיותרפיה ו / או טיפולים חמים או קרים הוכחו כמועילים.

אם התסמינים מביאים להערכה עצמית נמוכה מכיוון שהמטופלים פשוטו כמשמעו אינם מרגישים בנוח בעורם שלהם, אז מומלץ טיפול פסיכותרפי. אבל גם קשר והחלפה עם חולים אחרים עוזרים. ארגוני עזרה עצמית שונים מספקים קשרים אלה כמו גם מידע נוסף על המחלה, למשל עמותת פסוריאזיס (www.psoriasis-bund.de), מידע על פסוריאזיס (www.schuppenflechte-info.de) וליגת ראומה (www.rheuma) -liga.de).