אנו מסבירים מהם משאבים ספרותיים, סוגי המשאבים הספרותיים שיש וחלק מהמאפיינים שלהם.
מהם מכשירים ספרותיים?
זה נקרא מכשירים ספרותיים או גםדמויות רטוריות לפיתולים ולאסטרטגיות המיוחדות שכותביהן סִפְרוּת הם מדפיסים על השפה ביצירותיהם, במטרה להעניק להם כוח הבעה רב יותר או יופי רב יותר. מדובר אפוא בשימושים מיוחדים, שונים מהרגיל, בשפה.
בכך איננו מתכוונים ספציפית ל פָּסוּק, וגם לא לאפקטים החזותיים שבחלקם שירים נועד להשגה על ידי הפצת ה טֶקסט על הגיליון, אלא לדרכי אמירת דברים, לשיטות לשינוי דרך השימוש הנפוצה ב- שפה.
יובהר כי כל היצירות הספרותיות כתובות בשפה חריגה או רחוקה מהרגיל, לא רק בפסוק אלא גם בפרוזה. אך למרות זאת, השימוש במשאבים ספרותיים מעניק חותמת ייחודית וייחודית ליצירה; משהו שהוא חלק ממנוסִגְנוֹן של כל כותב.
יש לומר גם שרבים ממשאבים ספרותיים אלו יכולים להתרחש בשפה המשותפת, כצורות של משחק, הדגשה או כדי לשפר את הנאמר, אבל זו לא הדרך הרגילה להשתמש בשפה המדוברת. ה בדיחות, דיווחים בעל פה וצורות שונות של ביטוי דומות עשירים בפיתולי שפה שנונים.
סוגי מכשירים ספרותיים ודוגמאות
- מטאפורה או דמיון. זה מורכב מהחלפת רפרנט באחר שיש לו קשר דמיון, הקמת א השוואה ביניהם על סמך תכונה משותפת, או הגדרת אחד על סמך השני. כאשר זה מתרחש דרך קשר ("לייק", למשל), נדבר על דמיון; כשלא, של מטאפורה. לדוגמה: "האודם של שפתיך" הוא מטפורה, שכן היא משווה את השפתיים של מישהו לאבני אודם על סמך צבעם האדמדם; אותו "השפתיים שלך אדומות כמו אבני אודם", שזה יהיה דימוי בהתחשב בנוכחות של "איך".
- מטונימיה. היא מורכבת מחילופי התייחסויות, ממש כמו המטאפורה, אך בתנאי שיש קשר בין החלק של הדבר, ההשפעה של הסיבה או הדבר למקורו. למשל: "קראנו את סרוונטס" (המחבר על עבודתו) או "הלכנו לאכול סינית" (לאום לדבר).
- הַגזָמָה. היא מורכבת מהגזמה פואטית: כזו שמשמעותה היא להדגיש את המשמעות המפורשת של רעיון. למשל: "ברונו היה ארוך כמו תורן".
- הַאֲנָשָׁה. זה מתרחש כאשר אנו נותנים לחפצים דוממים או לבעלי חיים תכונות ייחודיות מסוימות של האנושות. לדוגמה: "העצים בגן נטנו אלינו בסקרנות".
- דבר והיפוכו. זה מרמז על חיבור של שני מונחים הפוכים מבחינה לוגית, כלומר שתי מילים שמשמעותן לא יכולה להתקיים בדרך כלל. לדוגמה: "החום הקפוא של מבטך" או "הלילה הבהיר ללא כוכבים".
- היפרבטון. הוא מבוסס על שינוי הסדר המקובל של המשפט, כדי להדגיש באמצעות ה תחביר חלק מהמשמעויות שלו. זה אופייני ל שִׁירָה, אם כי לא בלעדי. לדוגמה: "נתתי לו נשיקה על הלחי שלך אתמול".
- אנפורה. זוהי חזרה בתחילת שני משפטים או יותר, אשר מייצרת אפקט מלודי או מודגש ביחס לנאמר, הקשור בדרך כלל לעוצמת התחושה. לדוגמה: "באותו לילה הלכנו לאורך השביל. באותו לילה בדקנו שאין אף אחד בסוף".
- אונומטופיה. בשימוש נרחב בדיבור יומיומי, משאב זה מורכב מהייצוג דרך השפה המדוברת של נשמע של משהו או חיה כלשהי. לדוגמה: "דפוק, דפוק, דפק, הדלת צלצלה" או "לא יכולתי לשאת את התקתוק התמידי של השעון".
- אֶלִיפְּסָה. האליפסיס מורכב ביסודו בהשמטה, כלומר בהימנעות מכוונת מלומר דברים מסוימים או לתת מסוימות.מֵידָע אל המקלט. חוסר זה, לעומת זאת, אינו מונע את תחושת הנאמר להישמר, אך הוא מספק זריזות, מהירות או קֶצֶב לתפילה. זה שהושמט יכול להיות שם, נושא, פעולה או רפרנט שהוא חלק מהשוואה ונשאר לא מדובר. לדוגמא: "פאולה לקחה את השביל מימין, מריה זו משמאל" (הימנע מחזרה על "נתיב"); או גם: "התעוררתי רחוצה בזיעה, היא עטופה ויבשה לגמרי" (הימנע מחזרה על "להתעורר").
- אֲלִיטֵרָצִיָה. זהו משאב פונטי, כלומר של צליל. זה מתרחש כאשר בכוונה נבנה ביטוי שמסתיר את החזרה של צליל. זה שכיח בפיתולי לשון, אלבורים וחידות, כי רק על ידי שימת לב לצליל ולא למשמעות ניתן לשחזר את התשובה. זה יכול לשמש גם כדי להטביע מנגינה פנימית ל תְפִלָה. למשל: החידה הפופולרית "אגיד לך ואומר לך, אחזור על זה לך" (בחזרה מסתתרת המילה "בד"; או בביטוי "נשמעו הקלרינטים הקלאסיים" (החזרה על ההברה הראשונה משרה קצב מסוים).