רְאִיָה

אנו מסבירים מהו חוש הראייה, לשם מה הוא מיועד וכיצד הוא פועל. כמו כן, האנטומיה של העין ומדוע אנו רואים צבעים.

עבור האדם, הראייה היא החוש החשוב ביותר.

מהו חוש הראייה?

אנו קוראים נוף, תפיסה חזותית או חוש ראייה לאחד מחמשת החושים שדרכם ה בן אדם וחיות רבות תופסות את מְצִיאוּת מַקִיף. במקרה של המין שלנו, הראייה היא החושים החשובים והמיוחסים ביותר, המשמשת לא רק בהתבוננות בסביבה ובבני שיחנו, אלא גם במעשה האוריינות, הבסיסי בחברות האנושיות.

ניתן להגדיר תפיסה חזותית כיכולת לחלץ מֵידָע מהשפעות קרינה אלקטרומגנטית על עצמים בסביבה. הקרינה הנתפסת היא בספקטרום של מה שנקרא "אור נראה", הכולל אורכי גל מ-380 עד 780 ננומטר. מסיבה זו אי אפשר לראות בהיעדר אור.

המידע שמציע התצוגה הוא בצורה, צֶבַע, עמדה, תנועה, מרקם. מצד שני, הראייה היא חוש אקטיבי, שניתן לכוון ולדכא כרצונו (מספיק לסגור את העפעפיים), בניגוד לחושים אחרים בעלי אופי פסיבי יותר, כמו ריח או שמיעה, התלויים בעיקר בתפקוד. של העיניים, עיניים, אך בהם מתערבים גם מרכיבים שונים ותהליכים פיזיולוגיים פנימיים.

זהו תהליך מורכב, שבו מתערבים גורמים סביבתיים, פיזיים ונפשיים שונים כדי לייצר תפיסה אובייקטיבית פחות או יותר של אובייקטים.

בשביל מה חוש הראייה?

הראייה היא חוש חזק מאוד, במידה שהיא חושפת כמויות אדירות של מידע על הסביבה. מידות הדברים והחללים (רוחב, גובה ועומק), צבעים, תנועה, מרקם ועוד חוויות דומות של הממשי מתאפשרות בזכותו.

בנוסף, הם מאפשרים לנו לחזות אירועים עתידיים על סמך התפיסה הרחוקה שלהם: בן אדם על קו האופק יכול לתפוס עצמים במרחק של עד 5 קילומטרים, אם תנאי מזג האוויר נוחים.

מצד שני, לראייה יש תפקיד מהותי בהרכב של חֶברָה אנושי, המאפשר זיהוי מהיר של בני שיחנו וגם צורות שונות של תִקשׁוֹרֶת רב"ט ו לא לשוני, או יותר חשוב, ה תקשורת בכתב.

לאנשים חסרי חוש ראייה יש קשיים משמעותיים לתפקד בחברה, וגם לא יכולים לחוות את אסתטי חזותי, כלומר, הם לא יכולים להסתכל על ציור, א צילום או א נוף ולהתענג על תוכנו הפיוטי או הסמלי. במידה מסוימת, הציוויליזציה האנושית כולה בנויה על התפיסה החזותית של היקום.

איך עובד חוש הראייה?

כדי שתתרחש תפיסה חזותית, חייב להיות אור גלוי סביבו, כלומר, גלים אלקטרומגנטיים בעלי משרעת מספקת כדי להיתפס על ידי העין האנושית. גלים אלו משפיעים על פני השטח של עצמים ובהתאם לאופי שלהם, משתקפים בצורה כזו או אחרת. השתקפות זו נתפסת על ידי עינינו, כאשר חודרת לשכבות השקופות השטחיות ביותר שלה.

זה לא קורה בצורה לא מבוקרת, אבל, כאשר מתכווצים או מתרחבים, הקשתית והאישון מופקדים על לווסת כמות האור הנכנסת לעין: בשפע של אור, האישון מתכווץ, ואילו אם האור דל. , פותחים את האישון כדי להכניס כמה שיותר ממנו. ברגע שזה נעשה, העדשה מתמקדת באובייקט הנתפס, כדי להקרין את תמונתו על רקע הרשתית.

הרשתית פועלת כמסך, של מי תאים חושי (מוטות וחרוטים) אחראים, בדיוק, על הפיכת אנרגיית האור לדחפים עצביים, הנוסעים למוח דרך עצב הראייה. כשהם שם, האותות העצביים הללו מתפרשים על ידי הגוף הגניקולטי של האונה העורפית, תהליך מפתח להבנת הנראה.

למעשה, תמונות הן מוקרנות הפוכות על הרשתית, כפי שקורה במה שמכונה "מצלמות כהות" (העיקרון מאחורי טכניקת הצילום), והמוח הוא שאחראי על "יישורן".

לפיכך, תהליך התפיסה החזותית כולל שלושה תהליכים שונים:

  • תהליך פיזי או אופטי של כניסת גלי אור למנגנון העין.
  • תהליך ביוכימי, בו תאים ברשתית "מתרגמים" אור למידע חשמלי עצבי.
  • תהליך נוירולוגי, שבו המוח מזהה ומפרש את הנתפס לאור כמות המידע העצומה שכבר אוגר.

אנטומיה של העיניים

הראייה מתאפשרת הודות לאינטראקציה בין מרכיבי העין השונים.

העין היא איבר מורכב, שמקיף הרבה יותר ממה שאנו תופסים בעין בלתי מזוינת, וניתן לחלק אותו לשלושה מקטעים נפרדים: גלגל העין, מסלולי הראייה והחיבורים של מכשיר הראייה.

גלגל העין. זוהי העין עצמה, כלומר מבנה חצי כדורי בקוטר של כ-24 מ"מ, אשר שוכן בזוג בתוך חלל המסלול של הגולגולת. זה מה שאנו קולטים כאשר אנו רואים אחר בעיניים. עם זאת, גלגל העין בנוי בשלוש שכבות ושלושה חדרים שונים, שהם:

  • השכבה החיצונית או הסקלרוקנית. האזור החיצוני ביותר של העין הוא שכבה המכסה ומגינה עליה, ואשר בתורה כוללת: הסקלרה, החלק ה"לבן" של העין, המורכב מחומר סיבי ומכוסה ברירית מגינה הנקראת הלחמית; והקרנית, ה"חלון" האופטי של העין, חלק שקוף של הממברנה החיצונית עם כלי דם גרוע מאוד (לא מדמם) אבל יש לו קצוות עצבים רבים.
  • שכבת הביניים או האוואה. ממוקמת מתחת לשכבה החיצונית, היא שכבת כלי הדם של העין, שבה נמצאים רוב צינורות הדם, ואשר בתורה כוללת: הכורואיד, האזור האחורי של העין, אשר מלבד הזנה בדם מחומצן, מונע בריחה של אזורים קלים עד לא ראויים; הגוף הריסי, שבו מופרשים הנוזלים הממלאים את העין וגם השריר הריסי שמאפשר לעדשה למקד את המבט נשלט; ולבסוף הקשתית, החלק הצבעוני של העין, המסוגל להתרחב או להתכווץ בהתאם להיעדר או נוכחות של אור. בינה לבין השכבה הפנימית נמצאת העדשה הגבישית, העדשה הטבעית המאפשרת למקד את הנוף, להתאים את עצמה בהתאם למרחק או לקרבה של עצמים.
  • השכבה הפנימית או הרשתית. זהו אזור העין הרגיש לאור ובו נוצרות התמונות שאנו רואים. האזור הקדמי שלו עיוור ומתגבר ככל שהוא מתקרב לאזור האחורי, שבו נמצאת הפובה, סדק קטן שבו מרוכז המספר הגדול ביותר של תאי ראייה (מוטות וחרוטים, על שם צורתם, ואחראים על הראייה המרכזית והפריפריאלית בהתאמה. ) ומתרחשת נקודת הריכוז המקסימלית של הראייה. בנוסף, יש לו אזור עיוור הנקרא פפילה, שם הוא מתחבר לעצב הראייה.
  • החדר הקדמי. זהו האזור של גלגל העין בין הקרנית לקשתית העין, מלא בהומור מימי, נוזל שקוף המיוצר על ידי הגוף הריסי על מנת לשמר את הלחץ הפנימי ואת צורת גלגל העין.
  • החדר האחורי. ממוקם בין הקשתית לעדשה, זה המקום שבו מתרחשים תהליכי הריסי.
  • תא הזגוגית. החלל הגדול ביותר של העין, הממוקם בין העדשה לרשתית, מלא בג'ל שקוף הנקרא זגוגית. זה האחרון מקבע את הרשתית במקומה ושומר על מבנה העין על כנו, בנוסף לשמירה על צורתה מפני מכות או תנועות פתאומיות.

מסלולים אופטיים. מדובר על מערכת ההעברה של דחפים עצביים מהרשתית למוח, דרך עצב הראייה.

נספחי העין. הם קבוצת השרירים, החללים, הבלוטות והריריות המקיפות, תומכות ומגינות על גלגל העין. הם כוללים את חלל העין, העפעפיים, בלוטות הדמעות ודרכי הדמעות, וכן את ששת השרירים השונים של המערכת האוקולומוטורית: השריר האלכסוני העליון, פי הטבעת העליונה, פי הטבעת המדיאלית, פי הטבעת הצידית, פי הטבעת. ואלכסון נחות. מתווסף אליהם שריר ה-levator של העפעף העליון, שכן התחתון אינו תנועתי.

למה אנחנו רואים בצבעים?

מה שאנו נוהגים לכנות "צבע" הוא אורך גל מסוים שאובייקטים משקפים, כלומר פני השטח של דברים סופגים את רוב הספקטרום האלקטרומגנטי תוך החזרת חלק אחר, והאחרון הוא מה שאנו יכולים לתפוס בעינינו.

באופן דומה, עצם שלא סופג שום קרן אור, אלא מחזיר הכל, יהיה לבן; לעומת זאת, כזה שסופג את כל הספקטרום ולא משקף שום דבר יהיה שחור. אם קרני האור אפילו לא יפגעו באובייקט, אלא יעברו דרכו, הוא יהיה בלתי נראה או שקוף.

באשר לעין האנושית, חשוב לדעת שהתאים הרגישים לאור שלנו מסוגלים לקלוט אופני אור שונים: המוטות מופעלים בחושך, למשל, ומאפשרים לנו ללכוד את הניגודים: לבן, שחור ואפור ביניים.

במקום זאת, קונוסים מופעלים בנוכחות אור ומאפשרים לנו לקלוט צבעים: סוג מסוים של חרוט רגיש לאור אדום, אחר לכחול ואחר לירוק, ועל ידי שילוב שלושת צבעי היסוד הללו, המוח שלנו מרכיב מחדש יותר מ-20. מיליוני צבעים שונים.

טיפול עיניים

טיפול בראייה מתמקד בהגנה ושימור העיניים, ולשם כך חשוב לעקוב אחר האינדיקציות הבאות:

  • אל תסתכל ישירות או קבוע אל השמש בשום פנים ואופן, או אל מקורות אור מלאכותיים הדומים בעוצמתם.
  • השתמש בעדשות כרום או כהות בסביבות מוארות מדי או בימים עם יותר מדי אור שמש.
  • אין להכריח את העיניים ברציפות, להכניס אותה לקריאה בהיעדר אור או לחשוף אותה רק לאור המסכים (טלפונים סלולריים, טאבלטים, מחשבים וכו').
  • תנו לעיניים הפסקות במהלך מפגשי קריאה ארוכים במיוחד, במיוחד אם הן מול מסך.
  • אל תכניס לעין גופים זרים, או חומרים מגרים או רעילים, והימנע מלגעת בעיניים בידיים מלוכלכות.
  • פנה לרופא עיניים או לרופא אולפלמולוג באופן קבוע, או כאשר אתה קולט פגם כלשהו בראייה.
!-- GDPR -->