אנו מסבירים מהו האובייקט הישיר במשפט, דוגמאות וכיצד לזהות אותו. כמו כן, מהו האובייקט העקיף.
מהו האובייקט הישיר?
ב דקדוק י תחביר, ידוע כ מושא ישיר (OD) או השלמה ישירה (CD) לאחת מהפונקציות שהם יכולים לבצע בתוך תְפִלָה מרכיבים תחביריים, כגון ביטויים, שמות עצם, כינויים י סעיפי כפוף שמות עצם. במקרה זה, פונקציה זו היא של האובייקט שעליו פעולת ה- פועל, כל עוד האחרון הוא פועל מעבר.
במילים אחרות, האובייקט הישיר הוא זה שהפועל מפעיל עליו את פעולתו, ובלעדיו האחרון לא יכול היה לפרוש את משמעותו במלואה. כאשר לומדים את ההיגיון הפנימי של המשפט (כלומר, התחביר שלו), יש לזהות סוגים אלה של משלים, יחד עם נושא המשפט והפועל הראשי, כך שהאובייקט הישיר הוא תמיד חלק מה לְבַסֵס של תפילה.
בואו נסתכל על דוגמה, עם המשפט "מיגל הביא בלונים למסיבה".
- אנו יודעים שנושא המשפט הוא "מיגל", האדם או הישות שמבצעים את הפעולה או שאליו מתייחס הפועל.
- באותו אופן אנו יודעים שהפרדיקט של המשפט הוא "לקחת בלונים למסיבה" וכי הליבה של אותו הוא הפועל הראשי, "הוביל".
- ואם נשאל את עצמנו מה נשא מיגל, כלומר על איזה מושא נופלת פעולת הפועל «לשאת», נהיה שהאובייקט הישיר הוא שם העצם "בלונים".
- שאר המשפט, "לצד", הוא חלק מסוגי משלים אחרים (נסיבתיים) שלא נעסוק בהם כרגע.
בדרך כלל, פונקציה תחבירית זו נופלת על עצמים דוממים, אך גם על אנשים ובעלי חיים. במקרים האחרונים, הוא מוצג לעתים קרובות על ידי מילת היחס "a", למשל: "אנה אוהבת את החבר שלה" או "פדרו מאכיל את הכלב שלו".
שימו לב גם שקטגוריות תחביריות אלו אינן משתנות אם סדר המשפט משתנה: במקרים של "מיגל הביא בלונים למסיבה" או "מיגל לקח בלונים למסיבה", החפץ הישיר נשאר תמיד הבלונים.
איך מזהים את האובייקט הישיר?
במקרים בהם לא כל כך ברור מהו המשלים הישיר, אנו יכולים לפנות לסדרה של אסטרטגיות לזיהויו, כגון:
- שואל את הפועל: "מה?" או "איזה דבר?" זה שיטה הם מלמדים בבית הספר, אבל זה לא תמיד יעיל במיוחד. זה מורכב משאילת שאלות אלו אל הפועל או המשפט, כך שהתשובה חושפת את האובייקט הישיר. לדוגמה, באמצעות הדוגמה הקודמת, נצטרך לשאול: "מה מיגל הביא למסיבה?" או "מה מיגל הביא למסיבה?" (תשובה: "בלונים").
- החלף אותו במשפט בכינויי אשם. אם נחליף במשפט את מה שיכול להיות האובייקט הישיר לכינויים: "לו", "לוס", "לה", "לאס", או גם את הכינוי "זה", נוכל לזהות אותו בקלות; אבל תמיד יוצא מן הכלל ש"זה" יכול גם לזהות תכונות, במקום משלים ישירים. שוב, במשפט שאנו משתמשים בו כדוגמה, יש להפוך אותו ל"מיגל לקח את זה למסיבה" או "מיגל לקח אותם למסיבה". בשני המקרים, הרפרנט המוחלף הוא האובייקט הישיר, כלומר "בלונים".
- טרנספורמציה ל קול פסיבי. אסטרטגיה נוספת למציאת האובייקט הישיר היא המרת המשפט מקול פעיל לקול פסיבי, שכן האובייקט הישיר יהפוך לנושא המשפט הפסיבי. כך, במשפט לדוגמה שלנו, "מיגל הביא בלונים למסיבה" יהפוך ל"הבלונים הובאו למסיבה על ידי מיגל".
דוגמאות משלימות ישירות
הנה כמה משפטים לדוגמה עם האובייקט הישיר שלהם מודגש בהדגשה:
- הדירקטוריון ימכור כמה מניות.
- הנאצים כמעט כבשו את העולם.
- פטריק הקדוש בישר את הקלטים.
- אבא שלי הביא עוף מטוגן לארוחת ערב.
- קיבלת את המייל האחרון שלי?
- קח את זה!
- שמת את המעטפות במגירה?
- אני יודע מי כיבה את הרדיו בהיעדרי.
- לילד הזה לא מגיע מתנות.
- מי אמר לך את זה?
- ידעתי את זה מההתחלה.
- כתבתי שיר לחבר שלי.
- שפכתי קצת תה ג'ינג'ר על המחשב הנייד שלך.
- יש לי אותם כאן בכיס.
- משפחה אחרת קנתה את הבית בסופו של דבר.
- באביב הם נטעו את העצים האלה.
- אל תגיד לי את הדברים האלה יותר!
מחמאה עקיפה
כמו שיש את המשלים הישיר, אפשר גם לזהות את המשלים העקיף (CI) u מטרה עקיפה (OI) במשפט, רק במקרה זה האובייקט העקיף מתייחס לישות שמקבלת, מושפעת או מהווה את מטרה של הפעולה המתבטאת על ידי הפועל.
ה-IQ מתייחס בדרך כלל יותר לאדם (למשל, שמרוויח או נפגע מהפעולה) מאשר לדבר. לרוב מדובר בהשלמה שאינה חובה לפעלים מעבריים, אשר הופעתם או השמטתם אינם מונעים מהאחרונים לבטא את משמעותם במלואה.
כך, למשל, במשפט "לקחתי את האופנוע שלי למכונאי", יש לנו נושא לא מדובר ("אני"), פועל ראשי ("לקחתי"), חפץ ישיר ("האופנוע שלי") ו- אובייקט עקיף: "המכונאי".
השלמה נסיבתית
ההשלמה הנסיבתית, בניגוד לשני המקרים הקודמים, היא פונקציה תחבירית המבצעת בדרך כלל ביטוי א-רבאלי, נומינלי או מילת יחס. כפי ששמו מעיד, תפקידו הוא לשלב את הנסיבות שבהן מתרחשת פעולת הפועל: הזמן, המקום, האופן, הכמות, הסיבה וכדומה.
לכן, קיים מגוון רחב של משלים נסיבתיים, שאין לבלבל עם האובייקט הישיר או האובייקט העקיף.
כך, למשל, במשפט "אתמול בצהריים אמא שלי באה", יש לנו נושא משפט ("אמא שלי") ופועל ראשי ("יין"), ושאר המושג הוא ביטוי המאפיין את הפעולה של האחרונים, כלומר השלמה נסיבתית של זמן: "אתמול אחר הצהריים".