• מהי רומנטיקה?
• מקורה והתרחבותה של הרומנטיקה
• מאפיינים של הרומנטיקה
• נושאים רומנטיים
• מחברי הרומנטיקה
• רומנטיקה ספרותית
• רומנטיקה מוזיקלית
• ציור רומנטיקה
• אדריכלות הרומנטיקה

אנו מסבירים מהי רומנטיקה וכיצד קמה תנועה אמנותית זו. כמו כן, הנושאים בהם היא עוסקת והמעריכים העיקריים שלו.

הרומנטיקה מדגישה את הרגש על פני ההיגיון.

מהי רומנטיקה?

הרומנטיקה הייתה התנועה האמנותית, התרבותית והספרותית שהתרחשה בסוף המאה ה-18 באנגליה ובגרמניה, ולאחר מכן התפשטה למדינות אחרות שלאֵירוֹפָּה יאמריקה.

הרומנטיקה פרצה עם הרעיונות של האִיוּר והניאו-קלאסיציזם וביקש לבלוט דרך ה מוּסִיקָה, ה אומנות וה סִפְרוּת הרגש שמרחבים פראיים מתעוררים, הטֶבַע והמלנכוליה שהיא מחוללת. נציגיה העיקריים השתמשו בבלתי ייאמן, בחלומי ובבלתי סביר ליצירה אמנותית.

אין לבלבל את המונח "רומנטי" עם המשמעות הנוכחית שלו של רומנטיקה.

ראה גם:בָּארוֹק

מקורה והתרחבותה של הרומנטיקה

יש הרואים כתחילתה של הרומנטיקה את "הבלדות הליריות", אוסף שירים מאת ויליאם וורדסוורת' וסמואל קולרידג', משנת 1798. מחברים אחרים, לעומת זאת, מבטיחים שתנועה זו החלה עשור קודם לכן.

בגרמניה הרומנטיקה בספרות קמה מידם של יוהאן וולפגנג פון גתה, קלמנס ברנטנו והאחים גרים. בְּגֶדֶרפִילוֹסוֹפִיָה בלטו: יוהאן פרידריכה שלינג, גוטליב פיצ'טה, גאורג וילהלם פרידריך הגל ועמנואל קאנט.

לאחרהמהפכה הצרפתית ב-1789 חדרה הרומנטיקה לצרפת עם סופרים כמו פרנסואה-רנה דה שאטובריאן, אלכסנדר דיומא, תאופיל גוטייה וויקטור הוגו. האחרון כתב את ההקדמה לקרומוול (יצירה שנכתבה ב-1827) שנלקחה כמניפסט של התנועה הרומנטית.

הרומנטיקה הגיעה לארצות הברית מסופרים כמו אדגר אלן פו, ג'יימס פנימור קופר וושינגטון אירווינג.

בספרד הייתה תקופת הזוהר שלה בסביבות 1830, אך זו הייתה תקופה קצרה, שכן ב-1840 כבר דיברו עלרֵיאָלִיזם. בין הנציגים הבולטים של הרומנטיקה בספרד ניתן לציין את הסופרים: מריאנו חוסה דה לארה, אנריקה גיל אי קרסקו וגוסטבו אדולפו בקאר והצייר פרנסיסקו חוסה דה גויה.

ב אמריקה הלטינית תנועה זו באה כדרך להציל את האינדיגניזם ואת העבר הלאומי, המחברים שבלטו היו אסטבן אצ'וורריה, אנדרס בלו וחוסה מרמול, בין היתר.

מאפיינים של הרומנטיקה

• אינדיבידואליזם. היא מעלה את דמותו של הפרט כמרכז הבריאה.
• מְקוֹרִיוּת. היא מבקשת לבסס ביטוי סובייקטיבי כמרכז הייצור היצירתי.
• לְאוּמִיוּת. מעלה את ערכים, הִיסטוֹרִיָה ו זהות של התרבות של עם לפני הניאו-קלאסיציזם.
• רַגשָׁנוּת מדגיש רגשות, תשוקה, דמיון ורגשות על פני התבונה.
• דחייה של ניאו-קלאסיציזם. שים בצד את מסורות של העידן הקודם ומבקש לשבור את הנורמות הקלאסיות והאקדמיות.

נושאים רומנטיים

• התרוממות העצמי, האינדיבידואליזם והסובייקטיביות באמנות. האדם מתעניין בפנים שלו, הוא מתחיל לקחת טעם אינדיבידואלי ולא יופי אוניברסלי.
• הגיבור המורד, האידיאליסטי, הנון-קונפורמיסט והחולם.
• המלנכוליה כהשתקפות של התמוטטות פנימית.
• אכזבה, רומנטיקנים דוחים את זמנם ומרגישים שהחיים לא הוגנים וחולפים.
• התחמקות כאמצעי בריחה מהחיים ההם של אכזבה (בגלל זה הם אוהבים מה גוֹתִי, ההריסות האקזוטיות וימי הביניים).
• הטבע הפראי והעוין כבר לא נכתב על הטבע המאולף של הניאו-קלאסיציזם, אלא על יערות, נוף י הרים משתולל (עבור הגבר הרומנטי הטבע הוא שלם אורגני וחי).
• החוֹפֶשׁ, במיוחד בצורות פואטיות (המשורר אינו קשור עוד לחוקים הנוקשים של המטר הקלאסי).
• מקוריות חיונית גם כן יְצִירָתִיוּת נגד החיקוי והספרות הסטטית של הניאו-קלאסיציזם.
• אהבה ומוות, הרומנטיקן מעריך את האהבה לאהבה עצמה אבל גם מזכיר לו את סופיות החיים והקרבה שלמוות.
• המשורר הוא דמיורג, כלומר הוא יוצר.
• העבודה הלא גמורה והלא מושלמת עדיפה על העבודה הסגורה והמוגמרת.

מחברי הרומנטיקה

גויה הוא אחד הציירים החשובים ביותר של הרומנטיקה והאמנות בכלל.

בין הנציגים הבולטים של הרומנטיקה באותיות, במוזיקה וב צִיוּר האם זה כך:

אותיות:

• יוהאן וולפגנג פון גתה (1749 -1832). המשורר והסופר הגרמני, יחד עם יוהאן גוטפריד הרדר, יצרו את "Sturm und Drang", התנועה הספרותית שהחלה את הרומנטיקה הגרמנית עם רעיונות כמו אינדיבידואליות, סובייקטיביות ורגשיות של האמן. בין היצירות הבולטות ביותר שלו: "פאוסט", "פרומתאוס" ו"הרפתקאותיו של ורתר הצעיר".
• אלכסנדר דיומא (1802 - 1870). סופר צרפתי, הוא היה נציג של הרומנטיקה של אותה מדינה והצטיין גם בדרמטורגיה. עבודתו זכתה לפופולריות רבה עם כותרים כמו "שלושת המוסקטרים" "הרוזן ממונטה כריסטו" ו"עשרים שנה מאוחר יותר".
• ויקטור הוגו (1802 - 1885). משורר ומחזאי, הוא נחשב לאחד מהסופרים הצרפתים החשובים בהיסטוריה ולאחד המייצגים העיקריים של הרומנטיקה הספרותית. בין יצירותיו הבולטות ניתן למנות: "עלובי החיים", "גברתנו מפריז" ו"קרומוול".
• אדגר אלן פו (1809 -1849). סופר ומשורר אמריקאי, הוא התייחסות עולמית של ה כַּתָבָה קצר. בנוסף, זה תרם לפיתוח של רומן גותי, סיפורי אימה, סיפורי בלשים וה מדע בדיוני. בין סיפוריו המוכרים ביותר: "החתול השחור", "העורב" ו"פשעי רחוב המתים".
• אמילי ברונטה (1818 - 1848). סופרת בריטית, יצירתה "Wuthering Heights", אותה כתבה תחת שם בדוי גברי, נחשבת לביטוי הגבוה ביותר של הרומנטיקה הספרותית האנגלית.
• גוסטבו אדולפו בקקר (1836 -1870). משורר ספרדי, הוא גם הצטיין בנרטיב ו עיתונות. הוא היה חלק מרומנטיקה מאוחרת ומוכר בזכות הליריקה המלאה ברגישות, בין יצירותיו הבולטות הן: "רימס" ו"מכתבים מהתא שלי".

מוּסִיקָה:

• לודוויג ואן בטהובן (1770 - 1827). מלחין ופסנתרן גרמני, הוא זכה להכרה ברחבי העולם בזכות יצירותיו לפסנתר וסימפוניות כמו "סימפוניה 9" ו"סימפוניה 5". הוא ייצג את קצוות הקלאסיציזם הגרמני ואת ראשית הרומנטיקה.
• קרל מריה פון ובר (1786 - 1826). מלחין ומנצח גרמני, הוא הלחין אופרות כמו "הצייד" ו"אוברון".
• פרנץ שוברט (1797-1828). מלחין אוסטרי עם פופולריות רבה לאחר מותו, הוא הצטיין בהלחנת סימפוניות, אופרות ומוזיקת ​​קודש.בין יצירותיו המוכרות ביותר: "Quinteto La trucha" ו-"Sinfonia uncabada".
• פרדריק שופן (1810-1849). מלחין ופסנתרן פולני, הוא היה אסמכתא לרומנטיקה האירופית עם יצירות יוצאות דופן כמו: "נוקטורנוס, אופ 9" או "פולונז הירואי".
• ריכרד וגנר (1813-1883). מלחין ומנצח גרמני, ביצע את ההלחנה וההפקה של אופרות כמו "טריסטן ואיזולדה", "טבעת הניבלונג" ו"הוואלקיריה".

אומנות:

• פרנסיסקו חוסה דה גויה (1746 - 1828). צייר ספרדי, נחשב לאחד הרפרנסים האמנותיים החשובים בעולם. בעבודתו בולטים השמנים, ציורים וציורי קיר. "המאיה העירומה", "המאגה הלבושה" ו"משפחתו של קרלוס הרביעי" הן מיצירותיו המייצגות ביותר שנמצאות במוזיאון הפראדו במדריד.
• ויליאם בלייק (1757-1827). צייר ומשורר אנגלי, הוא השתמש בשתי הדיסציפלינות יחד כדי ליצור יצירות כמו "קדום הימים", "ניוטון" ו"נבוכדנצר".
• קספר דיוויד פרידריך (1774-1840). צייר גרמני, נחשב לנקודת אמת של הרומנטיקה של המאה ה-19 באותה מדינה. בעבודותיו כמו "הצועד על הים" ו"מנזר בחורשת האלונים" בולט השימוש בשמן על בד עם ייצוגי נופים.
• ג'וזף מלורד וויליאם טרנר (1775-1851). צייר אנגלי, בלט בייצוג של נופים בצבעי שמן ואקוורל בו תיאר את היחס בין הטבע והטבע. בן אדם. בין ציוריו המוכרים ביותר: "הספינה הטרופה", "סערת שלג" ו"שריפת בתי הפרלמנט".
• יוג'ין דלקרואה (1798-1863). צייר צרפתי המייצג את הרומנטיקה של המאה ה-19, עבודתו מאופיינת בעוצמת ה צבעים ועוסק בנושאים כגון מִלחָמָה, חופש וסוגיות דת. "חופש מנחה את האנשים" ו"מותו של סרדאנפולו" הם שתיים מיצירותיו המוכרות ביותר.

רומנטיקה ספרותית

אדגר אלן פו היה התייחסות ספרותית לרומנטיקה.

הרומנטיקה הספרותית הייתה ההיבט הספרותי שהתפתח במהלך הרומנטיקה מהמאה ה-18. הוא נולד בגרמניה ולאחר מכן התפשט לשאר אירופה ואמריקה.

העבודות שהופקו בתקופה זו התאפיינו בהיותן ערוץ להעברת רגשות שההיגיון מופרש בו כדי לזכות בדמיון.

הספרות של תקופה זו שוברת את המבנים הקלאסיים והאקדמיים. פתח פורמטים וז'אנרים חדשים כגון הרומן הגותי או הרומן ההיסטורי. בנוסף, היא מצילה את הזהות הלאומית ואת המורשת התרבותית של העבר.

אמני הרומנטיקה התאפיינו בחיפוש אחר חופש יצירתי והדגשת האינדיבידואליות והסובייקטיביות שלהם כשהם משתמשים ב כְּתִיבָה כדי להעביר את הרגשות והרגישות שלהם, הם השתמשו בטבע כמקור השראה. דמותו של הסופר הרומנטי מורחבת כאינדיבידואל מורד השקוע בתחושות של מלנכוליה וחוסר הבנה.

רומנטיקה מוזיקלית

הרומנטיקה המוזיקלית הייתה הביטוי המוזיקלי בתוך זרם הרומנטיקה שהחל במאה ה-18, היא התאפיינה בחיפוש אחר הבעת רגשות ורגשות באמצעות מוזיקה.

האמנים שהיו חלק מתנועה זו חיפשו תחום מוזיקלי חופשי יותר בו יוכלו להלחין ולהופיע בצורה אקספרסיבית ואישית יותר.

בתקופה זו חלה צמיחה של התזמורות עם שילוב כלים חדשים, התפתחות של הסימפוניה והלירי. ברומנטיקה נוצרו רבות מהיצירות הפופולריות ביותר בהיסטוריה שעדיין שרדו, כמו הסימפוניות של לודוויג ואן בטהובן או האופרות של ריכרד וגנר.

ציור רומנטיקה

ציירי הרומנטיקה כמו טרנר תיארו את מערכת היחסים האנושית עם הטבע.

ציור הרומנטיקה התפתח מהמאה ה-18 והתאפיין בהענקת נראות לרגשות, סבל והצלת מורשת תרבות ימי הביניים בניגוד לניאו-קלאסיציזם.

האמנים של תנועה זו נתנו ערך לסובייקטיביות ולאינדיבידואליות, תוך שהם משאירים בצד את ההיגיון וזכו לחלומי, לתשוקה, לדמיון וללא רציונלי. הם עבדו לפי צווי ההשראה ולא הוזמנו.

בעבודות הרומנטיות בולטים ייצוג הנופים, השימוש בטבע כמקור השראה ויחסיו עם האדם.

אדריכלות הרומנטיקה

ה ארכיטקטורה מהרומנטיקה ביקש לשים קץ לסגנון הקלאסי ולשם כך עשה שימוש בסגנונות שהיו בשימוש בתקופות קדומות יותר כמו גותי וביזנטי.

הרומנטיקה לקחה את הבסיס של סגנונות ארכיטקטורה מימי הביניים והוסיפה מאפיינים ופרטים האופייניים לתקופה חדשה זו (היסטוריקיזם). עיבודים אלו השתנו בהתאם לכל מדינה, והקידומת "ניאו" נוספה כדי להבדיל אותם מהמקור.

בין המשמשים ביותר היו: ניאו-גותי, כמו Fonthill Abbey באנגליה; ניאו-ביזנטי, כמו קתדרלת סופיה בסנט פטרבורג, רוסיה, וניאו-רומנסקי, כמו טירת נוישוונשטיין בגרמניה.