קינמון הוא אחד התבלינים העתיקים והארומטיים בעולם, ובו זמנית תרופה טבעית יעילה המתקבלת מקליפת עץ הקינמון. זה מיובש למקלות קינמון, שבתורו ניתן לטחון לאבקת קינמון עדינה.
התרחשות וטיפוח קינמון
בְּ עצי קינמון הם מינים שונים של סוג הצמח Cinnamomum ממשפחת הדפנה, אשר במקור ילידי סרי לנקה. אזורי הגידול הגדולים ביותר כיום הם בסרי לנקה, סין, אינדונזיה וסומטרה. העץ הטרופי יכול לגדול עד 15 מטר, אך בגידול חקלאי הוא נשמר מקסימום שלושה מטרים כדי להקל את הקטיף.
ישנם מאה סוגים שונים, אך בדרך כלל אנו מוכרים רק שניים מהם בחנויות: קינמון ציילון וקינמון קסיה. זן הציילון מתקבל מעץ הקינמון האמיתי בסרי לנקה. עבורם משתמשים רק בקליפת הצילומים הצעירים המיובשים לחמניות דקות ובעלות ארומה עדינה וצבע בהיר.
קינמון קאסיה, המכונה גם "קינמון סין", מגיע מעץ הקינמון הסיני. הקליפה הפנימית של עצים בוגרים משמשת לכך, הקציר הראשון יכול להתרחש לאחר ארבע שנים. הלחמניות שהתקבלו הן עבות יותר, כהות וחזקות יותר מטעם קינמון ציילון.
אפקט ויישום
קליפת העץ נדרשת כדי לחלץ את התבלין. את הקליפה ואת הקליפה האמצעית מוסרים ואז הקליפה הפנימית מגרדת בעזרת סכינים מיוחדות. זה מתגלגל לצורת הגליל האופיינית, בה הוא מתייבש לבסוף, לפיו נדחפים זה לזה שישה עד עשרה חלקים של הקליפה הפנימית הזו. אבקת קינמון מתקבלת על ידי טחינת מקלות קינמון אלה, המכונים גם "קינאלה".
כל חלקי העץ האחרים משמשים גם הם, פרחים כביכול שיני קינמון, ענפים ועלים קטנים לייצור שמן קינמון. את האחרון ניתן להשיג גם מייצור פסולת וצ'יפס. קינמון שימש כבר בסין לפני 3,000 שנה, וכאשר הוא הוחדר לראשונה לאירופה במאה ה -16, התבלין היה לפעמים יקר יותר מזהב.המצרים השתמשו באבקה גם לחניטה ולמטרות רפואיות שונות.
בימי קדם, פרחים ונביחות היו גם פופולריים מאוד כקטורת. כיום, בנוסף לשימוש במטרות רפואיות, קינמון משמש בעיקר כתיבול לטעם של מאפים, שתייה חמה ומשקאות חריפים. הוא משמש בדרך כלל לקינוחים, אך הארומה שלו משתלבת היטב גם עם מנות טעימות, למשל במנות בשר ותבשילים שונים מהמטבח ההודי והמזרחי. קינמון ממלא גם תפקיד חשוב במשקאות; הוא מרכיב בין קולה ורמוט, בין היתר.
טעמי הקפה עם הקינמון פופולריים מאוד, לא רק בגלל הטעם אלא גם מכיוון שתוספת התבלין מפחיתה את תכונות העיכול של הקפה. קינמון הולך טוב במיוחד עם הל, עלי דפנה, כמון, ג'ינג'ר, תבלינים, אגוז מוסקט, כורכום ווניל. קינמון צריך להיות מאוחסן סגור היטב, יבש וחשוך. ניתן להשתמש במקלות קינמון למשך זמן רב מאוד, הארומה שלהם הולכת לאיבוד לאט.
להשפעות המקדמות בריאות של קינמון, מומלץ גרם אחד ליום, התואם לכפית אחת. בגלל הטעם העז, נעשה שימוש לרוב בקינמון בצורת קפסולה. למרות שאלו יקרים יותר מקינמון מתובל, בנוסף לטעמם הנייטרלי יש להם גם את היתרון שתכני החומרים הפעילים שלהם הם סטנדרטיים וללא חומרים פעילים הולכים לאיבוד.
חשיבות הבריאות, הטיפול והמניעה
בנוסף לשימוש בו כתבלין, קינמון נחשב גם כתרופה טבעית יעילה במיוחד. אומרים שהוא מוריד את רמות הסוכר והכולסטרול בדם ובכך משפיע לטובה על סוכרת. ישנם מחקרים שהראו ירידה ברמת הסוכר בצום, טריגליצרידים בצום, כולסטרול ו- LDL.
בנוסף, קינמון הוא תבלין מחמם, תרמוגנזה ממריצה את חילוף החומרים ומשתמשת יותר אנרגיה וקלוריות, מה שיכול לתרום לירידה במשקל. הכלים המוגדלים בגלל השפעת ההתחממות, מורידים עוד יותר את לחץ הדם, מייצבים את מחזור הדם ומקדמים את זרימת הדם. קינמון, או ליתר דיוק ריח הקינמון, משפיע לטובה גם על הביצוע הקוגניטיבי של המוח.
השיפוט, הזיכרון והריכוז מוגברים, וגם פורסמו מחקרים המראים כי קינמון מונע את מחלת האלצהיימר על ידי חסימת או פירוק מרבצים במוח. לשימוש חיצוני משתמשים בקינמון בצורה של קומפרסים לטיפול בשגרון, כאבי גב תחתון וכפות רגליים קרות. מומלץ להקפיד על תה קינמון, שבגללו מקל קינמון שוחש במים רותחים, כדי לעורר את זרימת הדם.
חלב קינמון, אבקת קינמון שחומם בחלב, פועל נגד הצטננות, וכך גם שמן קינמון, שהוא גם משכך כאבים ומשמש גם לכאבי שיניים חריפים. עם זאת, במהלך ההיריון יש להשתמש בשמן קינמון בזהירות, מכיוון שהוא יכול לקדם צירים, אשר בתורם יכולים לשמש גם כדי לעורר צירים. הארומה של שמן הקינמון מורכבת מ- 75 אחוז קינמון, אשר הוכח כבעלי השפעה אנטי-מיקרוביאלית, מה שהופך אותו לאנטיבקטריאלי ופטרייתי.
חומרי טעם אחרים הם אאוגנול וקומרין, שיעור הקומרן בקינמון הקאסיה גבוה יותר מאשר בקינמון ציילון. בריכוז גבוה מדי, הקומרין יכול להוביל לכאבי ראש ובחילה, ובמינון יתר קיצוני אפילו לפגיעה בכבד ובכליות, וזו הסיבה שצריכת קינמון מוגזמת לא הומלצה בעבר.
עם זאת, אם מקפידים על המינון היומי המומלץ, אין סיכון, צריכה רגילה אינה מזיקה לחלוטין. במחקרים נוספים ניתן היה אפילו להוכיח כי לתמצית קינמון השפעה מונעת סרטן, למשל כנגד סרטן צוואר הרחם וסרטן הערמונית, וניתן היה גם להפחית גרורות לריאות במינון יומי של 40 מיליגרם.