אנו מסבירים מהו טובת הכלל וכיצד הפילוסופיה, המשפט והכלכלה מבינים אותו. כמו כן, כמה דוגמאות לטובת הכלל.
מהי טובת הכלל?
באופן כללי, כשמדברים על טובת הכלל או רווחה משותפת, מתייחסים למה שמטיב עם כולם אזרחים של א קהילה, מיושם במיוחד על התנאים החברתיים, המוסדיים והסוציו-אקונומיים של אותו הדבר.
עם זאת, ניתן ליישם מושג זה בתחומי ידע רבים וחיי אדם. ניתן למצוא אותו בלב של קודים אתיים, דתיים או פילוסופיים רבים, כמו גם הקודים המשפטיים שבאמצעותם חברות הם שולטים בעצמם.
מה שנקרא טוב הכלל ניתן לחקור מנקודות מבט שונות, מכיוון שהוא מכיל אלמנטים שונים מאוד. זה יכול להיות קשור לעושר הכלכלי המשותף, לאינטרס הציבורי של מדעים פוליטיים, או עם מסורות דתי כמוהו בונום קומון של הפילוסופיה הנוצרית האירופית.
למרות זאת, על כל משמעויותיו טובת הכלל טומנת בחובה את רווחתה ותועלתה של הקהילה מעל לרצונות או שאיפות הפרט. בשם טובת הכלל, לעומת זאת, רבים תהליכים פוליטיקאים הרסניים, או לא מעט עודפים בוצעו, באופן פרדוקסלי.
דוגמאות לטובת הכלל
קשה לתת דוגמאות לטובת הכלל, שכן מדובר בעקרון פילוסופי. במקום זאת, אנו יכולים לפרט את המצבים שבהם טובת הכלל גוברת על אינטרסים אינדיבידואליים, כגון:
- ארגון ימי ניקיון שכונות בשכונה.
- אוסף הבגדים, מזון ואספקה לאוכלוסיות שנפגעו אסונות טבע או בתנאים של אומללות מוחלטת.
- גביית הכסף לביצוע עבודות נפוצות בבניין או בקהילה.
- המאבק נגד שינוי אקלים והפחתת פליטת גזים מ אפקט החממה ל אַטמוֹספֵרָה.
טובת הכלל בפילוסופיה
בתוך ה פִילוֹסוֹפִיָה באופן כללי, בטובת הכלל מובן מכלול התנאים של החיים החברתיים הנוגעים לרווחתם של כולם, ולכן דורשים זהירות של כל אחד ובעיקר של מי שניחן בהם. פחית וסמכות.
תפיסה זו מגיעה מהפילוסופים היוונים הקדמונים, כמו אפלטון (כ-427 - כ-347 לפנה"ס) ואריסטו (384-322 לפנה"ס), ובאמצעות המסורת הסכולסטית היא הגיעה ל- ימי הביניים, שם היה לה אחד מנציגיה הגבוהים ביותר בתומס אקווינס, שהצהיר בידו סיכום תיאולוגי ש"... כל דין מצווה לטובת הכלל".
משם תהיה השראה לדוקטרינה החברתית של הכנסייה הקתולית, במיוחד מהוצאת האנציקליקה ררום נובארום ("מהדברים החדשים"), מאת האפיפיור ליאו ה-13 ביום שישי, 15 במאי, 1891.
זו תהיה האנציקליקה החברתית הגלויה הראשונה של זה מוֹסָד, שבו הציע האפיפיור ארגון סוציו-אקונומי המותאם לזמני ה מהפכה תעשייתית, שלימים נודע בשם "הפצה".
טובת הכלל בכלכלה
בכלכלה, טובת הכלל מובנת גם כטובין המשותפים לכולם.במונחים של טרמינולוגיה כלכלית, ניתן להבין שני דברים שונים כטובת הכלל:
- הרווחה החברתית-כלכלית המשותפת. הארגון שמביא את סכום התועלת הגדול ביותר לקהילה נתונה. מושג זה, השולט במסורת הכלכלה הפוליטית, למשל, הוא גם תוצאה של הקו של מַחֲשָׁבָה שפירטנו בעבר (אריסטוטליאנית-תומיסטית).
- מוצרים נפוצים או ציבוריים. שהם אלה שאינם שייכים ליחיד באופן בלעדי, אלא לכל המרכיבים את הקהילה, וההנאה מהם תואמת, אפוא, לכל החברה המקיימת אותה.
טובת הכלל במשפטים
ניתן לומר שתכליתו של כל צורות המשפט נוטה תמיד לטובת הכלל, כלומר להבטחת חוֹפֶשׁ, בִּטָחוֹן י צֶדֶק ליחידים של קהילה נתונה.
בכך החוק אינו מתרחק מדי מהמסורת הפילוסופית והדתית שהולידה אותו, שכן הרעיון שמטרתו העליונה של החוק היא טובת הכלל נולד דווקא בזרם הפילוסופי האריסטוטלי-תומיסטי (כפי שראינו ב הסעיף הקודם).
כך, למשל, הוא הוכרז על ידי צבא ונצואלה, הפוליטיקאי וההוגה הדעות סימון בוליבר (1783-1830), אל ליברטדור: "הן זכויות אדם: חופש, ביטחון, שגשוג ו שוויון. ה אושר באופן כללי, שהיא מושא החברה, היא מורכבת מההנאה המושלמת מזכויות אלו".
לפיכך, כל צורות האינטרס הציבורי, של מֶמְשָׁלָה וניהול שיחות בשר בקר הציבור (ה"דבר" מכולם) צריך תמיד לשאוף לטובת הכלל המשפטי, כלומר ל- שלטון החוק.