אנו מסבירים מהו תפקידה הפאטי של השפה, משאביה ודוגמאות שונות. בנוסף, פונקציות אחרות של השפה.
מה התפקיד הפאטי של השפה?
הפונקציה הפאטית היא אחת מששת הפונקציות (כלומר אפשרויות השימוש) של ה- שפה, כפי שזוהה על ידי הבלשן והפונולוג הרוסי רומן ג'קובסון (1896-1982) בתורת המידע שלו מ-1958. פונקציות שפה צא מה גורמי תקשורת (שולח, מקבל, הודעה, קוד ותעלה) שזוהו באופן מסורתי, ומשפרים את עבודתו הקודמת של הבלשן הגרמני קרל בוהלר (1879-1963).
הפונקציה הפאטית של השפה, המכונה גם הפונקציה ההתייחסותית, היא כזו המתמקדת ב ערוץ תקשורת המאפשר העברה פיזית של ה מֵידָע בין השולח למקבל. במקרה של שפה מדוברת, למשל, הערוץ הוא גלי הקול של הקול, המועברים דרך אוויר.
המשמעות היא שהפונקציה הפאטית מתרחשת כאשר משתמשים בשפה לאימות הזמינות והתאמתו של ערוץ התקשורת, לפני תחילת חילופי המידע. בדרך זו מוודא כי אין בערוץ אבני נגף או מחסומים העלולים לפגוע באיכות התקשורת, אם לא לפגוע בה כליל.
לשם כך, נעשה שימוש בנאומים שחסרים לרוב משמעות משלהם, אך משמשים לספק משוב על תִקשׁוֹרֶת, כלומר, לאשר שהכל מוכן עבור השולח לשידור והמקלט לקבל.
משאבי פונקציה פאטית
הפונקציה הפאטית באה לידי ביטוי באמצעות פיסות שפה שונות, כגון:
- ברכות, שניתן להשתמש בהן לפתיחת ערוץ תקשורת או להביע בפני השולח שמוכן לשמוע אותו.
- שאלות לא התייחסות, כלומר שאלות שאינן קשורות למסר המועבר, אלא למעשה התקשורתי עצמו, כמו "האם אתה שומע אותי?" או "אתה עדיין שם?"
- ביטויים וחלקיקים נלווים, כמו "בסדר", "אהה", "ברור" ועוד סוגי מילים שאין להם באמת משמעות משלהם, אבל משמשים ליידע את בן השיח שההודעה שלך מגיעה ללא הפרעות ויכולה להמשיך לפלוט זה.
דוגמאות לפונקציה הפאטית
כמה דוגמאות לשימוש פאטי בשפה הן:
- כשאנחנו עונים לטלפון ואומרים "הלו?" או שאנחנו אומרים "שלום?", אנחנו באמת מציינים שאנחנו מוכנים להתחיל לשלוח או לקבל הודעה.
- כשהם מספרים לנו אנקדוטה, והשולח שואל אותנו שאלות כמו "אתה יודע?" או "אפשר להסביר את עצמי?" הן דרכים לוודא שההודעה שלך הובנה במלואה.
- אותו דבר קורה כשהם אומרים לנו משהו ומדי פעם אנחנו מוסיפים "כן", "בסדר", "בטח", "אומג'ום" ועוד מילים שאין להן משמעות בפני עצמן, אבל מאשרים לשולח שאנחנו ממשיכים שים לב.
- כשאנחנו נכנסים לחנות ומברכים את המנהל ב"מה שלומך?" או "שלום", עמוק בפנים אנחנו לא מתעניינים בחייו וברווחתו, אלא רוצים שהוא יאשר אם נוכל להתחיל לתקשר איתו ולהגיד לו מה אנחנו רוצים.
פונקציות שפה אחרות
בנוסף לפונקציה המתכת-לשונית, קיימות, לפי רומן ג'קובסון, את הפונקציות הבאות של השפה:
- פונקציית התייחסות, זה שמאפשר לשפה לרמוז לאובייקטים של ה מְצִיאוּת, לתאר מצבים ולהביע תכנים אובייקטיביים, קונקרטיים, ניתנים לאימות של העולם. הוא מתמקד במסר ובמצב התקשורתי.
- תפקוד רגשי, מה שמאפשר לדובר לתקשר מציאות סובייקטיבית, מסוג רגשי או פנימי, כמו תחושה, תפיסה, וכו. לשם כך, כמובן, הוא מתמקד במנפיק עצמו.
- פונקציית הערעור, כזו שמאפשרת לדובר להשפיע על המקלט בצורה מסוימת, לבקש ממנו סוג של פעולה או התנהגות, או לפחות סוג של תגובה. באופן הגיוני, הוא מתמקד במקלט.
- פונקציה מתכת לשונית, זה שמאפשר לשפה להסביר את עצמה, כלומר למצוא מקבילות משפה אחת לאחרת, או להבהיר מונחים שהמקלט אינו מכיר, או אפילו להמיר אלמנטים משפה אחת לאחרת. הוא מתמקד בקוד התקשורת.
- פונקציה פואטית, כזו שמאפשרת לשפה לייצר אפקטים אסתטיים, כלומר למשוך את תשומת הלב לצורתה ולאופן אמירת המסר, ולא למסר עצמו. במובן זה, הוא מתמקד הן בקוד והן במסר, והדוגמה הנפוצה ביותר לכך נמצאת ב טקסטים ספרותיים.