אנו מסבירים מהו תפקידה הפואטי של השפה, מתי משתמשים בה, חשיבותה ודוגמאותיה. בנוסף, פונקציות אחרות של השפה.
מהו תפקידה הפואטי של השפה?
הפונקציה הפואטית היא אחת מששת הנבדלות פונקציות שפה (כלומר, אפשרויות שימוש) שזוהה על ידי הבלשן והפונולוג הרוסי רומן יעקובסון (1896-1982) בתורת המידע שלו משנת 1958. כל אחת מהפונקציות הללו קשורה לגורמים של הסכימה המסורתית של תִקשׁוֹרֶת (שולח, מקבל, הודעה, קוד י עָרוּץ), ומייצגים התפתחות נוספת של יצירותיו של הבלשן הגרמני קרל בוהלר (1879-1963).
הפונקציה הפואטית של השפה היא אותו מאפיין של השפה הספרותית, שבה תשומת הלב מתמקדת הן במסר המועבר והן בקוד שהוא שלה, שכן הפונקציה הפואטית שמה לב בעיקר לצורת השפה. שפה. מדובר גם בשפה המבוססת על אפקט אסתטי, כלומר למשוך את תשומת הלב לעצם הדרך בה מועבר מסר.
עם זאת, פונקציה זו של השפה אינה בלעדית סִפְרוּת גַל שִׁירָהזה אופייני גם למשחקי מילים, פיתולי לשון ואפילו דיבור בדיבור, שבהם הצורה חשובה לרוב כמו התוכן. למעשה, דיבור הרחוב מלא בדרך כלל בפיתולים שובבים ויצירתיים, האופייניים לתפקוד הפואטי של השפה.
כנראה מרכיב המשותף לכל השימושים הפואטיים בשפה הם טרופיות או דמויות סגנוניות, חריזה, קוליות וחושים פיגורטיביים.
חשיבות הפונקציה הפואטית
בניגוד למה שנדמה, תפקידה הפואטי של השפה אינו דקורטיבי בלבד. חשיבותו טמונה באופיו השובב והיצירתי, המאפשר לשולח להדפיס רבדי משמעות חדשים ועמוקים יותר למסר, על בסיס שימוש מסוים בקוד ובצורות.
הודות לכך, לשפה יש כוחות חשובים של חדשנות, שפורצים כל הזמן את הגבולות של מה שאפשר לומר, כלומר מוצאים כל הזמן דרכי אמירה חדשות.
דוגמאות לתפקוד פואטי
דוגמאות לתפקוד הפואטי של השפה הם המקרים הבאים:
- הקטעים הספרותיים: סיפורים, רומנים, מחזות, חיבורים ובעיקר ה שִׁירָה. בהם הצורה והמסר מהווים את אותה יחידה יצירתית ובעלת ערך אסתטי.
- פיתולי לשון ומשחקי מילים, פופולריים מאוד בקרב ילדים או לומדי שפה.
- ביטויים בעלי משמעות כפולה או משמעות פיגורטיבית, בהם צורת האמור יכולה להתייחס לתכנים שונים, המאפשרים לשולח לשלוח הודעות "מוצפנות" הדורשות שותפות של המקבל להבין זה את זה.
- ה נאומים וקטעים רטוריים אחרים, המבקשים להניע את הקהל בדרך של אמירת הדברים, ולא באמצעות המסר בלבד.
- סלנג הרחוב ושפות השבטים העירוניים, בהם נוטים לשפע השימוש היצירתי והחדש בצורות השפה.
פונקציות שפה אחרות
מלבד הפונקציה ההתייחסותית, רומן יעקובסון זיהה גם את פונקציות השפה הבאות:
- פונקציית התייחסות, זה שמאפשר לשפה לרמוז לאובייקטים של ה מְצִיאוּת, לתאר מצבים ולהביע תכנים אובייקטיביים, קונקרטיים, ניתנים לאימות של העולם. הוא מתמקד במסר ובמצב התקשורתי.
- תפקוד רגשי, כזה המאפשר לדובר לתקשר מציאות סובייקטיבית, רגשית או פנימית, כמו תחושה, תפיסה וכו'. לשם כך, כמובן, הוא מתמקד במנפיק עצמו.
- פונקציית הערעור, כזו שמאפשרת לדובר להשפיע על המקלט בצורה מסוימת, לבקש ממנו סוג של פעולה או התנהגות, או לפחות סוג של תגובה. באופן הגיוני, הוא מתמקד במקלט.
- פונקציה פאטית, כזה המאפשר למעורבים באקט התקשורתי לוודא כי ערוץ התקשורת פתוח, זמין וכדאי ליזום חילופי מידע. זה הדבר הראשון שאנו עושים כאשר עונים לטלפון, למשל. לכן, הוא מתמקד בערוץ התקשורת.
- פונקציה מתכת לשונית, זה שמאפשר לשפה להסביר את עצמה, כלומר למצוא מקבילות משפה אחת לאחרת, או להבהיר מונחים שהמקלט אינו מכיר, או אפילו להמיר אלמנטים משפה אחת לאחרת. הוא מתמקד בקוד התקשורת.