אנו מסבירים מהי תפקידה ההתייחסותי של השפה, משאביה ודוגמאותיה. בנוסף, שאר הפונקציות של השפה.
מהי הפונקציה ההתייחסותית?
הפונקציה ההתייחסותית היא אחת משש פונקציות שפה (אפשרויות השימוש שלו) שזוהה בתורת המידע של 1958 על ידי הבלשן והפונולוג הרוסי רומן יעקובסון (1896-1982). פונקציות אלו קשורות לגורמים של ערכת התקשורת המסורתית (כלומר: שולח, מקלט, הודעה, קוד י עָרוּץ), ומייצגים התפתחות נוספת של יצירותיו של הבלשן הגרמני קרל בוהלר (1879-1963).
הפונקציה ההתייחסותית של השפה, הנקראת לפעמים גם פונקציה קוגניטיבית או פונקציה דנוטטיבית, תואמת את הפונקציה הסימבולית של בוהלר, ומתמקדת בשני גורמים של המעגל של השפה. תִקשׁוֹרֶת: המסר וההתייחסות או ההקשר שלו. מכיוון שהפונקציה ההתייחסותית היא הקיבולת של ה שפה להצביע או לתאר אירועים וחפצים ב מְצִיאוּת מַטָרָה.
זוהי, אם תרצו, הפונקציה ה"רגילה" או ה"סטנדרטית" של השפה, המאפשרת למנפיק לספק מֵידָע קונקרטי ואובייקטיבי למקבל, ביחס להווה, לעבר או לעתיד של העולם הסובב אותם. באופן זה, היא אינה לוקחת בחשבון את המציאות הפנימית של השולח, לא את רצונותיו, ולא את אלה של המקבל, אלא מתמקדת ברפרנטים האמיתיים, בעולם "בחוץ".
דוגמאות לפונקציות הפניות
הפונקציה ההתייחסותית שולטת במקרים כגון:
- טקסטים מדעיים, חינוכי או אינפורמטיבי, המספקים לנמען מידע ספציפי שנחשף בצורה הגיונית וחוץ לשונית, כלומר שימוש בשפה כמכשיר להצביע על משהו בעולם האמיתי.
- הסברים מפורטים והרצאות מיוחדות, בהן אדם אחד חולק א יֶדַע, מבלי לערב את עמדתך האישית בו, או לדרוש דבר מהמקלט מלבד תשומת הלב שלך.
- התיאורים מטרות של סביבה או אדם: "הבן שלי לובש חולצת טריקו כחולה כהה ומכנסי ג'ינס" או "זו הייתה משאית ירוקה כהה, דגם ג'יפ ועגלת".
משאבי פונקציה הפניה
באופן כללי, הפונקציה ההתייחסותית של השפה באה לידי ביטוי באמצעות טקסטים אינפורמטיביים (בעל פה או בכתב), שבו שולט האופן המילולי האינדיקטיבי, ה שמות עצם ופעלים, והמשמעות הדנוטטיבית (כלומר, המשמעות הראשונית של המילים, הברורה ביותר).
בנוסף, הדיקטיקה שולטת, כלומר, מילים התייחסות הגיוניות רק בהתאם להקשר שלהן: כינויים ("אתה", "אנחנו", "זה", "זה", "זה" וכו'), פתגמים נסיבתיים ("שם", "כאן" וכו') וגורמים אחרים ("זה", "זה", "כבר" וכו').
פונקציות שפה אחרות
מלבד הפונקציה ההתייחסותית, רומן יעקובסון זיהה גם את פונקציות השפה הבאות:
- תפקוד רגשי, כזה המאפשר לדובר לתקשר מציאות סובייקטיבית, רגשית או פנימית, כמו תחושה, תפיסה וכו'. לשם כך, כמובן, הוא מתמקד במנפיק עצמו.
- פונקציית הערעור, כזו שמאפשרת לדובר להשפיע על המקלט בצורה מסוימת, לבקש ממנו סוג של פעולה או התנהגות, או לפחות סוג של תגובה. באופן הגיוני, הוא מתמקד במקלט.
- פונקציה פאטית, כזה המאפשר למעורבים באקט התקשורתי לוודא כי ערוץ התקשורת פתוח, זמין וכדאי ליזום חילופי מידע. זה הדבר הראשון שאנו עושים כאשר עונים לטלפון, למשל. לכן, הוא מתמקד בערוץ התקשורת.
- פונקציה מתכת לשונית, זה שמאפשר לשפה להסביר את עצמה, כלומר למצוא מקבילות משפה אחת לאחרת, או להבהיר מונחים שהמקלט אינו מכיר, או אפילו להמיר אלמנטים משפה אחת לאחרת. הוא מתמקד בקוד התקשורת.
- פונקציה פואטית, כזו שמאפשרת לשפה לייצר אפקטים אסתטיים, כלומר למשוך את תשומת הלב לצורתה ולאופן אמירת המסר, ולא למסר עצמו. במובן זה, הוא מתמקד הן בקוד והן במסר, והדוגמה הנפוצה ביותר לכך נמצאת ב טקסטים ספרותיים.