• מה הייתה תנועת ההיפים?
• היכן נולדה תנועת ההיפים?
• מדוע צמחה תנועת ההיפים?
• ההשלכות של תנועת ההיפית
• אידיאולוגיה היפית

אנו מסבירים מה הייתה תנועת ההיפים ומה היה המקור שלה. למה זה מתעורר ומה היו ההשלכות שלו. אידיאולוגיה היפית.

Antibelicistas, anticapitalistas, מתנגדים לג'נטריפיקציה ולחברת הצריכה.

מה הייתה תנועת ההיפים?

תנועת ההיפית (נכתבת גם היפית או היפית) הייתה ידועה כהופעתה של ביטוי נגד תרבותי אמריקאי בשנות ה-60, שהתפשטה מאוחר יותר לכל העולם והכריזה על ערכי אֲנַרכִיָה לא אלים, פציפיזם, מהפכה מינית, דאגה ל סביבה ודחייה של סטטוס קוו קָפִּיטָלִיסט והחומרנות של המערב.

רוחה של תנועת ההיפים התנגדה לצרכנות וטענה על חיים פשוטים ומנותקים, בניגוד לנטיות ההומוגניות של המערכת. דמיונו העריך ביטויים אמנותיים ומוזיקליים כמו ה סלע פסיכדלי, גרוב ופולק, כמו גם חוויות לא שגרתיות לתקופה כמו אהבה חופשית, שימוש בסמים פנאי (במיוחד מריחואנה, LSD ושאר הזיה) שבאמצעותם הם שאפו למצבי תודעה מוגברים, וכן דוקטרינות דתיים מהעולם המזרחי.

התנועה התגלתה כזרם נוער בניגוד ל מלחמת וייטנאם וה מֶמְשָׁלָה האמריקאים של אותה תקופה, ואורח חייהם וערכי הלחימה שלהם החזיקו מעמד בדורות מאוחרים יותר (מה שנקרא ניאו-היפים) לאחר שהם נקלטו במערכת בסביבות 1980. הרבה מקומות היפים עדיין קיימים.

כמה מאייקוני ההיפים המובילים הם אמנים ומוזיקאים כמו הדלתות, ג'ימי הנדריקס, ג'ון לנון, יוקו אונו, בוב דילן, אלן גינסברג, קרלוס סנטנה, פול מקרטני, הרולינג סטונס, ג'ניס ג'ופלין ורבים אחרים.

היכן נולדה תנועת ההיפים?

מקור המילה היפי הוא "היפסטר".

ראשיתה ככזו של תנועת ההיפים התרחשה בשנות ה-60, הודות לפופולריזציה של ערכי הדור הקודם להיות ב (אוֹ ביטניק), שאת ביקורתו על המערכת ירשו ההיפים, למרות שהציניות שלהם לא הייתה, אֶקזִיסטַנצִיאַלִיזם ולבוש הלוויה (חום ושחור). ההיפים העדיפו ראייה חיובית וצבעונית יותר של אותן טענות. עם זאת, המילה היפי באה מ"היפסטר", שהיה הכינוי של ביטניקים כמו המשורר אלן גינסברג.

סן פרנסיסקו הייתה עיר מכה להיפים, במובן זה, שכן שתי התנועות התכנסו שם. שם הם יושפעו מה מוּסִיקָה פולק מורד וקן קזי והקונדס העליזים, המפורסמים באורח חייהם הקהילתי ובשימוש תכוף בסמים. זמן קצר לאחר מכן, הופיעה הפסיכדליה ובשנת 1967 מה שנקרא "קיץ האהבה", שבו התכנסו המגמות השונות של התנועה, ממוצרים נגד תרבותיים ואלטרנטיביים, היכו את השירה והמנטרות ההינדיות, אייקונים אבוריג'ינים בצפון אמריקה וכמעט 20,000 אנשים התאספו בזה העיר.

תשומת לב תקשורתית הפכה את התנועה לפופולרית, ובקונצרט וודסטוק המהולל ב-1969 השתתפו כמעט 50,000 אנשים מרחבי המדינה. נוצרו קומונות רשמיות וכבר הייתה תגובה שמרנית עזה, שניסתה לשייך את התנועה לפשעים גזעיים ואפילו עם הרישום הפלילי של הרוצח המפורסם צ'רלס מנסון, ששערו הארוך וזקנו המלוכלך גרמו לו להיראות כמו סתם עוד היפי.

מדוע צמחה תנועת ההיפים?

היפים מופיעים כתגובה למדיניות הקיינסיאנית המיושמת בארצות הברית לאחר ה מלחמת העולם השנייה, וכי מטרתם הייתה להשיג את מדינת הרווחה באמצעות ארגון מדעי ורציונלי של העבודה ("טיילוריזם") וקידום עבודת שרשרת ("פורדיזם"), אשר היו לה השפעות אנונימיות והומוגניות על חיי אוּכְלוֹסִיָה.

המודל הזה עודד צְרִיכָה קבוע כמנגנון של צמיחה חברתית וכלכלית, שיצר הרגעה של מאבקי הנקמנות החברתיים בארצות הברית, וטיפח נוחות וג'נטריפיקציה. המשפחה הפכה בכך לגרעין של ה חֶברָה, נשלט חזק על ידי ערכים שמרניים, סקסיסטיים, גזעניים, דתיים ואנטי-קומוניסטיים עמוקים, שקודם על ידי הממשל המקארתיזם, באמצע המלחמה הקרה נגד קוֹמוּנִיזם (קוריאה, וייטנאם וכו').

כך הניפו בני הנוער את דגל המאבק החברתי, יד ביד עם שחרור נשים ושוויון גזעי ("הפנתרים השחורים"). לפיכך, ההיפים החליטו לסגת מהחברה וליצור חברה חדשה בעצמם, תוך שהם מאמצים ערכים אחרים שלא הובילו למלחמה ולעליונות.

ההשלכות של תנועת ההיפית

למרות קליטת תנועת ההיפית על ידי המערכת, היא נמשכה עשרות שנים ועדיין ניתן לתפוס את המורשת האלטרנטיבית והפציפיסטית שלה.

ההיפים מילאו תפקיד מכריע בהתנגדות הפנימית ל- מלחמת וייטנאם והמדיניות הרדיקלית של אותה תקופה, והעניקה תמיכה מכרעת למאבקים לשוויון מגדרי, שוויון גזע וקבלת הומוסקסואליות במערב. השפעתו על אומנויות, ה אולם קולנוע, ה סִפְרוּת וה תַרְבּוּת זה מוכר בדרך כלל.

אידיאולוגיה היפית

ההיפים היו מרדניים עמוקים, מה שהיה שווה בזמנם לאמירה אנטי-מלחמתית, אנטי-קפיטליסטית, מתנגדת לג'נטריפיקציה ולבינוניות של חברת הצריכה. הם לא האמינו במושגים המסורתיים של מִשׁפָּחָה, דָת, מוסר השכל וטוב מסורות, ואימצה חקירה, חדשנות, אחווה אוניברסלית, חופש מיני ונוודות, ולכן הם יצאו לטיולים תכופים ברחבי ארצות הברית.

הם היו איקונוקלסטיים קיצוניים, לפחות לתקופתם, גידלו שיער ארוך ולבשו בגדים פרחוניים, בניגוד גלוי לחברה שהבחינה נוקשה בין תפקידי מגדר. בנוסף, הם תמכו בגלוי ביוזמות סביבתיות ואקו-סוציאליסטיות, ולעתים קרובות אימצו את אנרכיזם, ה סוֹצִיאָלִיזם חיים ליברטריאניים או קהילתיים.