אנו מסבירים מהו דו קיום, השאלה האם בני אדם אנוכיים או תומכים מטבעם וההנחיות לדו קיום.
מהו דו קיום?
דו-קיום הוא דו-קיום פיזי ושליו בין יחידים או קבוצות שחייבים לחלוק א מֶרחָב. מדובר אז על חַיִים המשותף וההרמוניה שמחפשים ביחסים של אנשים שמשום מה הם חייבים להוציא הרבה מזג אוויר יַחַד.
האטימולוגיה של המונח מתייחסת ללטינית, הקידומת 'עם'והמילה'ניסיון', כלומר מעשה הקיים. באותו אופן זה לְבַלבֵּל אוֹ לְהַשְׁווֹת אלו מילים המניחות, לפחות, קיומה של יותר מישות אחת שתופסת את מקומה של אחרת או בעלת איזושהי קישור, כדי שיהיה דו קיום יש צורך בריבוי אנשים.
לפי הניסיון מובן מַעֲרֶכֶת של מעשים, רגשות, דאגות, ערכים ורעיונות המהווים את המהות של א בן אדם. בשילוב שתי המילים, מגיעים ליחסים של האנשים עם הקבוצות החברתיות שהם מרכיבים, במסגרת שבה יופיעו בהכרח סתירות או מתחים.
תרופה, פְּסִיכוֹלוֹגִיָה וה סוֹצִיוֹלוֹגִיָה קחו בחשבון שדו קיום טוב הוא גורם בסיסי לבריאות רגשית טובה, אבל גם עבור יושרה פיזיקה של אנשים.
הפסיכולוגיה אחראית לקביעת הפרעות הדו-קיום שיש לאנשים ומסייעת לפתור אותן, מנסה לפרש אם יש סיבה פנימית כלשהי שמובילה למצב זה.
האם האדם הוא אנוכי או תומך מטבעו?
הסתירה הראשונה תבוא בוודאי כשתישאל השאלה בכותרת הסעיף הזה.
- הפילוסוף תומס הובס, כאשר הניח כיצד אנשים ואנשים צריכים להתנהג מדינה, החל מהבסיס שאנשים הם מטבעם אָנוֹכִי.
- הוגים אחרים, כמו רוברט זוסמן, מאשרים שהמין האנושי תומך מטבעו ומשתף פעולה, ועשוי להיות אנוכי בהתאם לדרך האישית והתרבותית שהוא לוקח.
מעבר לעמדות פילוסופיות, כמעט כל הדרכים שבהן אנשים התארגנו לאורך זמן כוללים, בניואנסים שונים, את שני המושגים, שכן אנו חיים בשילוב שאפתנות ו ריבית יחיד עם צרכים ושאיפות להישגים קולקטיביים.
האיזון העדין הזה נוצר כתוצר של דפוסים רבים, שעוברים לאורך הדורות. דו קיום בין אנשים חייב להסתגל להנחיות אלו.
הנחיות לדו קיום
ישנם תחומים רבים בהם אנשים חייבים לחיות יחד (עבודות, בתי ספר, שטחים ציבוריים, שכונות, בניינים, קבוצות חברים, משפחות), לכן חשוב שיקבעו סטנדרטים וקודים התנהגותיים מתאימים, שיאפשרו דו קיום טוב.
הבה נראה כמה מההנחיות לדו קיום המיושמות בדרך כלל:
- אַחֲרָיוּת. אלו הנובעות מתחושת האחריות, ביניהן עמידה בלוחות זמנים ו פשרות המוקצים, לבצע את התפקידים ואת הנחיות ההתנהגות שיש לכבד.
- אני מכבד. כאלה שקשורים לכבוד, כמו קבלת נקודות המבט של אחרים, לא להפלות ולנסות להבין ולהשיג אותן סבלנות לאחרים.
- יוֹשֶׁר. כאלה שקשורים לכנות, כמו לקיחת אחריות על הטעויות של עצמו.
- סוֹלִידָרִיוּת. סולידריות כמו שיתוף פעולה עם הטיפול במקום, שילוב אנשים חדשים שמגיעים, עזרה בלי לחכות לתגמול והסברה על הגעה להסכמות בהחלטות שיש לקבל בין כולם.