אנו מסבירים מהו גיוון תרבותי, סוגיו, חשיבותו ודוגמאות שונות. כמו כן, המגוון התרבותי במקסיקו.
מהו גיוון תרבותי?
גיוון תרבותי או רב-תרבותיות הוא דוּ קִיוּם הרמונית ומכבדת קבוצות בני אנוש מגיעים מרקע תרבותי שונה, כלומר מרקע אתני, דתי, לשוני וחברתי שונה, במסגרת תַרְבּוּת רוב דומיננטי.
גיוון תרבותי עוסק בהבנת ה אֶנוֹשִׁיוּת כמכלול עצום של תרבויות, שכל אחת מהן ניחנת בא הקשר היסטורי ושל א מָסוֹרֶת בעל ערך. זה אומר לא להעריך חלק מעל אחרים או להעמיד פנים שחלקם "מתקדמים" יותר ואחרים "נחשלים" יותר, אלא פשוט שונים.
חזון זה תפס מקום במאה ה-21 ברוב המדינות דמוקרטיות מערבון מודרני, של מי אוּכְלוֹסִיָה מציג שוליים חשובים של מגוון תרבותי ואתני, תוצאה של עברו קֵיסָרִי י קולוניאליסט.
מצד שני, המגוון התרבותי של האנושות, כלומר השפע העצום של צורות תרבותיות, הוא אחד הגדולים ביותר שלה. סגולות, שעליו נשענת האפשרות לחילופי ידע ותפיסות עולם מעשירים לחלוטין. זאת בשל העובדה שבמונחים תרבותיים, כמו גם ב גנטיקה, אחידות והומוגניות נוטות, באופן כללי, להתרוששות.
חשיבות הגיוון התרבותי
גיוון תרבותי הוא א ערך יסוד בבניית עתיד שלום לאנושות. רוב ה קונפליקטים על הִיסטוֹרִיָה הם לא רק כלכליים אלא גם תרבותיים, ולכן פרספקטיבה החוגגת גיוון ושוני יכולה להביא לפתרון שליו ודמוקרטי לסכסוכים. גיוון תרבותי הוא מאפיין הכרחי בחיים הדמוקרטיים במאה ה-21.
מצד שני, ההכרה בצורות התרבות המגוונות מאוד של האנושות יכולה לתת לנו מידה אמיתית יותר של מי אנחנו ומאיפה אנחנו באים, ולכן מה עשויים להיות הצעדים העתידיים שלנו.
חברה הפתוחה לשפות אחרות, אחרות דתותבקיצור, צורות אחרות של חברה תמיד יהיו חברה אוונגרדית, מורכבת, עצומה, כפי שהיה לב ליבה של אימפריות של פעם, מקומות שבהם נפגשו מסורות תרבותיות עצומות ומרוחקות.
סוגי גיוון תרבותי
אין באמת סוגים של גיוון תרבותי, אבל בתפיסה הזו יש מקום לצורות ביטוי תרבותיות שונות שיכולות להיות גם מאוד מגוונות, כמו:
- מגוון לשוני, המורכב מקיום משותף של שפות שונות ו/או דיאלקטים בתוך אותה יחידה טריטוריאלית.
- גיוון דתי, המורכב מתרגול של דתות שונות ו/או מסורות מיסטיות או רוחניות בתוך אותה אוּמָה.
- מגוון אתני, המורכב מנוכחות של קבוצות אתניות או עמים שונים באותה מדינה.
דוגמאות לגיוון תרבותי
הדוגמאות הטובות ביותר לגיוון תרבותי הן מה שמכונה "מדינות סופר מגוונות", שבהן מתקיימות במקביל מגמות תרבותיות שונות. מכיוון שקשה למדוד ולכמת את המגוון התרבותי, מספר השפות המדוברות במדינה מסוימת משמש לעתים קרובות כאינדיקטור. שֶׁטַח. במובן זה, המדינות העיקריות מבחינת הגיוון הלשוני הן:
- פפואה גינאה החדשה (820 שפות שונות)
- אינדונזיה (737 שפות שונות)
- ניגריה (510 שפות שונות)
- הודו (415 שפות שונות)
- מקסיקו (291 שפות שונות)
- קמרון (279 שפות שונות)
- סין (235 שפות שונות)
- אוסטרליה (231 שפות שונות)
- הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (214 שפות שונות)
- ברזיל (188 שפות שונות)
- פיליפינים
- אקוודור (120 שפות שונות)
מגוון תרבותי במקסיקו
האומה המקסיקנית, הנחשבת לאחת מהמדינות המכונה "סופר מגוונות", מקיפה 68 עמים שונים בעלי שורשים מקוריים, כל אחד עם השפה והמסורות שלו. יחד הם מסתכמים לכמעט 12 מיליון ילידים, חמישית מכלל האוכלוסייה המקסיקנית.
זה מקנה לו ריבוי היסטורי, דתי ולשוני יוצא דופן, המתבטא במסורות עממיות ופופולריות שונות, בעושר קולינרי מסוים ובפוטנציאל תיירותי ייחודי בארץ אזור.
החשיבות הגוברת של מורשת תרבותית מגוונת זו התבררה בשנת 2001, כאשר מקסיקו חתמה על ההצהרה האוניברסלית של אונסק"ו על גיוון תרבותי. באותה שנה תוקנה החוקה המקסיקנית כדי להכיר בין היתר באופייה הרב-תרבותי של המדינה המקסיקנית.
לפיכך, הסעיף השני של החוקה היה ההקדמה לכניסתו לתוקף של החוק הכללי לזכויות הלשוניות של כפרים ילידים בשנת 2003, שבאמצעותו בוצע רפורמה בחוק החינוך כדי להדגיש את הערך הלאומי המהווה את המורשת התרבותית המיוחדת שלו.