אנו מסבירים מהו כוח קנייה, הקשר שלו עם אינפלציה ושכר. כמו כן, דוגמאות ומהו שכר המינימום.
מהו כוח קנייה?
כוח קנייה (או כוח קנייה) הוא כמות הסחורה ו שירותים שניתן לקנות בסכום כסף מסוים, תלוי בסוג המטבע ובמחירי השוק.
ככל שכמות הסחורות והשירותים שניתן לרכוש בסכום כסף זה גדול יותר, כוח הקנייה גדול יותר. כוח זה קשור לערך המטבע ולא למספר השטרות.
יחידים, עֵסֶק ומדינות משתמשות בכספן כדי לספק צרכים. היחס בין המחיר שהם משלמים לסכום של מטבע מסוים שבבעלותם תואם את כוח הקנייה שלהם. סכום כסף זה מותנה בשער או בשער החליפין, למשל, מול הדולר.
כוח קנייה משמש לעתים קרובות למדידת רמת העושר של אדם או ישות לאורך תקופה. מזג אוויר. כוח הקנייה יורד עם הגדלת האינפלציה ו עֲלוּת החיים, כך שזה קשור ישירות למדד המחירים לצרכן (CPI) של השוק.
אינפלציה וכוח קנייה
אינפלציה היא תהליך כלכלי של חוסר שיווי משקל בין הַצָעָה (הפקה) ו דרש (הרכישה), הגורמת לעלייה כללית והולכת ברמת המחירים בשוק. יש הפסד בערך המטבע, כלומר, הכסף שווה פחות כי המטבע איבד את ערכו הנקוב מול מטבעות אחרים, סולידיים יותר.
סוגי האינפלציה יכולים להיות:
- סמוי או מודחק. זה מתרחש כאשר ממשלות הם קובעים בקרת מחירים, שמונעת מדדי השוק לשקף את המציאות.
- לְהַאֵט. היא מתרחשת על פני תקופה ממושכת עם שיעור אינפלציה נמוך ויציב, המאפשר תחזיות עתידיות.
- היפר-אינפלציה. זה מתרחש כאשר המחירים עולים בהתמדה ובהתמדה, מה שגורם לאי ודאות ב כַּלְכָּלָה טווח קצר.
- סטגפלציה. היא מתרחשת עם עלייה מתמדת של המחירים יחד עם קיפאון או ירידה בייצור במדינה.
במהלך תהליך אינפלציוני, חוסר האיזון בין ההיצע והביקוש של כסף מתרחש משתי סיבות עיקריות:
עלייה מוגזמת בהיצע הכסף:
המשמעות היא שיש ייצור יתר של שטרות שמסתובבים בשוק, שערכם הכולל עולה על תמיכתם ברזרבות של המערכת הבנקאית. כסף כשלעצמו לא נִרדָף של עושר, זה מנגנון חליפין, לכן, הדפסת כמות גדולה יותר של שטרות אינה מניבה רווחים למדינה. עושר הוא תוצאה של הפעולה של איש מעבר ל אמצעי ייצור, ומדינה שמפתחת את יכולת הייצור שלה יכולה לייצר יותר רווחים.
לדוגמה, אם מדינה מייצרת סחורות ושירותים בשווי $1,000,000, עליה להדפיס כסף עם אישור או ערך נקוב כולל של $1,000,000. אם תדפיס פי שניים יותר שטרות זה אומר שסחורות ושירותים אלה מייצגים ערך כולל של 2,000,000, כלומר, המטבע ירד בערכו וכעת הוא שווה פחות מבעבר במקום לייצג עושר גדול יותר.
ירידה פתאומית בביקוש לכסף:
זה אומר שהיה הפסד או דליפה של כסף במחזור. זה יכול להתרחש, למשל, מתי אזרחים הם לא מאמינים בכלכלת ארצם ומחליטים לחלץ את שלהם חיסכון של ה בנקים, או כאשר משקיעים חוסר אמון, סוגרים את החברות שלהם ומפסיקים לייצר בארץ (הדבר יוצר אבטלה וירידה בייצור המקומי בהכנסה של מטבע חוץ).
בהתחשב בכך שכסף כשלעצמו אינו שם נרדף לעושר, כאשר הוא עוזב את השוק הוא כבר לא "אמצעי חליפין פעיל" שיכול לייצר כושר ייצור גדול יותר.
נוצרת "ספירלת עלויות אינפלציונית" שבה היצרנים מעלים ספקולציות (בשל חוסר אמון בכלכלה המקומית) ומעלים מחירים, בעוד שכרם של עובדים הם נשארים אותו הדבר. זה גורם למחיר הסחורות והשירותים לעלות אך כמות הכסף שמסתובבת בשוק מצטמצמת.
הבדל בין שכר לכוח קנייה
שכר ומשכורות הם תגמולים של עובדים או עובדים אנשי מקצוע חייבים לקבל מהמעסיק, בתמורה לעבודתם או שֵׁרוּת. למרות ששני המונחים משמשים שם נרדף, מחשבונאות יש ביניהם הבדלים.
- שכר. מדובר בסכום כסף שמקבל עובד בתמורה לשירותיו ומתבסס על סכום קבוע התלוי במספר ימי העבודה בפרק זמן מסוים.
- שכר. זהו שכר קבוע עבור עבודה מסוימת, שהוסכם בעבר בין העובד למעסיק. בשונה מהשכר, השכר אינו כולל הנחות לחגים, רישיונות, חופשות וכו'.
התגמול שמקבל עובד נקבע לפי ההיצע והביקוש של אותו סוג משרה, רמת הַדְרָכָה והניסיון הנדרש, בין היתר. במדינות עם כלכלות לא יציבות, סכום התגמול המוסכם עשוי להיות מוגדל בהדרגה כדי להתאים לעליות אינפלציוניות.
כאשר מתרחשת אינפלציה או היפר-אינפלציה פתאומית, עליות בשכר אינן מספיקות כדי לפצות על עליות השוק. יש אובדן כוח קנייה, כלומר כוח הקנייה שיש לאדם עם השכר הזה יורד.
בניסיון הקונקרטי של העובד, ההבדל הזה נתפס בכך שהוא מקבל את אותו סכום כסף או קצת יותר, אבל בכל פעם הוא יכול לקנות פחות כמות סחורה כי הכסף הזה איבד ערך נומינלי.
דוגמא לכוח קנייה
דוגמה לכוח קנייה היא אדם שיש לו משכורת חודשית של 10,000$ ומוציא כ-3,000$ בחודש על מוצרי מכולת. פתאום יש עלייה כללית במחירים שצומחת מחודש לחודש ולאחר 6 חודשים, האדם מוציא 5,000$ כדי לקנות את אותה כמות של מוצרי מחסן שהוא היה קונה.
במהלך ששת החודשים הללו הוא המשיך להרוויח את אותה משכורת של 10,000$, כלומר כוח הקנייה שלו ירד בגלל ששכרו לא עלה בקצב עליית מחירי השוק. מקבל את אותו סכום של משכורת, עכשיו האדם מוציא אחוז גדול יותר מכספו כדי לרכוש את אותה כמות של סחורה מבעבר.
שכר מינימום
שכר המינימום הוא הסכום הבסיסי שנקבע שעל כל אדם לקבל עבור ביצוע עבודה במהלך יום עבודה מלא.
זה חייב להספיק שלעובד פורמלי יהיה כוח הקנייה כדי שיוכל לכסות, על בסיס חודשי, את ההוצאות הבסיסיות שלו ולספק את מִשׁפָּחָה של התנאים ההכרחיים לחיים בכבוד. הסכום המינימלי משתנה בהתאם לחקיקה של כל מדינה והוא רגיש לשינויים אינפלציוניים וערך המטבע המקומי.
לעובדה של קביעת שכר מינימום יש כ מַטָרָה להגן על העובדים מפני שכר נמוך במיוחד ולהבטיח חלוקה הוגנת יותר. בנוסף, ייעודו של שכר מינימום צריך לשמש השלמה לאחר פּוֹלִיטִיקָה חברתי ותעסוקתי, על מנת להיות דרך אפשרית להתגבר על עוני.