אופן ייצור קפיטליסטי

אנו מסבירים מהו אופן הייצור הקפיטליסטי על פי המרקסיזם, מקורו, יתרונותיו, חסרונותיו ומאפיינים נוספים.

לפי המרקסיזם, הקפיטליזם מבוסס על ניצול של מעמד אחד על ידי אחר.

מהו אופן הייצור הקפיטליסטי?

לפי הטרמינולוגיה מרקסיסט, אופן הייצור הקפיטליסטי הוא זה של החברות הקפיטליסטיות שצמחו לאחר המהפכות הבורגניות שסיימו את מודל פיאודלי ימי הביניים. לפי הנחותיו של מרקס, הדינמיקה הפנימית שלו מובילה אותו להכחדה ולהופעתה הסופית של קוֹמוּנִיזם.

אופן הייצור הקפיטליסטי נחשב על ידי חוקרים לא מרקסיסטים כמערכת כלכלית, שבה ערך הסחורות שירותים זה מתבטא במונחים כספיים, אותו הדבר שבו אנשים מתוגמלים על עבודתם.

מצד שני, לאורתודוקסיה המרקסיסטית קָפִּיטָלִיזם הוא המודל הכלכלי שבו ה בּוּרגָנוּת שולט באמצעי הייצור. אבל זה גם מודל של ארגון חברתי, פוליטי וכלכלי.

הבה נזכור שהבורגנות היא מעמד הביניים החברתי בין צמיתי האיכרים לאצולת האדמות. זה עלה בסוף תקופת ימי הביניים, יחד עם מרכנתיליזם, הדינמיקה של חילופי סחורות בינלאומיות, אך גם התקדמות מהפכנית בתחום טֶכנוֹלוֹגִיָה, ה מַדָע וה תַרְבּוּת.

כל ההתפתחויות הללו שינו לעד את הדרך שבה הצרכים האנושיים נענו, והעבירו את המיקוד מעבודה כפרית למסחר עירוני. לפיכך, אופן הייצור הקפיטליסטי הוא המערכת של עידן תעשייתי, שבו עיר בירה היא עקרה את חשיבותה של החזקה בקרקע.

מאפיינים של קפיטליזם

לפי הפרשנות המרקסיסטית המסורתית, הקפיטליזם פועל על שני עמודים. מצד אחד, השליטה של ​​הבורגנות באמצעי הייצור (מפעלים למשל). מצד שני, הניכור של עובדים של עבודתם היצרנית, כלומר, שהאחרונים מרגישים שהעבודה שהם עושים זרה להם.

בדרך זו, הבורגנות יכולה לנצל אותם, לשלם להם תמורת עבודתם א שכר, אבל מנצל רווח הון: הערך המוסף שעבודת העובד משלבת לתוצר הסופי. בהתחשב בכך שערך מוסף זה עולה בהרבה על שכר העובד, יחסי העבודה מיטיבים רק עם הבורגנות, שגם היא עושה את המאמץ.

במילים פשוטות יותר, הקפיטליזם מורכב מחילופי זמן וכושר עבודה של עובדים, תמורת שכר המחושב לשעה ועבור מורכבות המשימות שיש לבצע. השכר לעולם לא יעלה רווחים של בעל המפעל, שמשקיעים בו את ההון ולפעמים את ההנהגה, אבל לא את העבודה.

מהסדר זה משיג העובד כסף לצרוך סחורות ושירותים, בעוד הבורגני משיג רווחים שהוא יכול להשקיע מחדש בעסק (או לגרום לו לגדול) וכסף לקיומו. מערך העובדים נקרא, כמו מעמד, מעמד הפועלים.

הסדר סוציו-אקונומי כזה לא יתאפשר ללא קיומו של רכוש פרטי, שכן הבורגנות היא הבעלים של אמצעי ייצור, ולכן מחליט מי עובד ומי לא. עם זאת, התנאים שבהם תינתן העבודה נמצאים במשא ומתן עם עובדיהם (איגודי עובדים, גילדות וכו') ועם ה מַצָב (באופן אידיאלי).

מקורו של אופן הייצור הקפיטליסטי

הקפיטליזם כשיטה הופיע לאחר נפילת הפיאודליזם במאה ה-15. ההתפשטות האימפריאלית של המעצמות האירופיות העיקריות הפיצו כמויות גדולות של סחורה מאזורים אחרים בעולם. כך נולדה הבורגנות כמעמד חברתי חדש שהביס את האצולה הקרקעית של ימי הביניים.

המעמד הזה של סוחרים ממוצא פשוט יותר, אבל היה להם הון. כך הם הפכו לבעלים של הראשון עֵסֶק ששינה לעד את האופן שבו סחורות ושירותים מיוצרים בעולם.

הם קידמו שינויים מדעיים, רוחניים ופוליטיים שהובילו למה שנקרא מהפכות הבורגנות, שנקודת השיא שלהן הייתה נפילת האבסולוטיזם המלוכני (עם מהפכות כגון המהפכה הצרפתית ב-1789, או במעברים הדרגתיים) ותחילתן של הרפובליקות הדמוקרטיות הקפיטליסטיות המוכרות לנו היום.

יתרונות אופן הייצור הקפיטליסטי

היתרונות של הקפיטליזם כמערכת ידועים לשמצה, כמו גם החסרונות שלו. ניתן לסכם את ההיבט החיובי של המערכת כך:

  • אפקטיביות וגמישות. לאורך מאות שנות חייה הספורות, השיטה הקפיטליסטית הצליחה לייצר עושר והתקדמות מסחררת בהיבטים מדעיים, טכניים וכלכליים, ובמקביל להסתגל אליהם, להשתנות עם הזמן ולהישאר בלתי מנוצחת עד היום.
  • לִיבֵּרָלִיוּת. הקפיטליזם דורש מכסות משמעותיות של חוֹפֶשׁ כלכלי ואינדיבידואלי, כדי לאפשר את יזמות, סיכון עסקי והופעת יוזמות חדשות. במובן זה, היא נטתה להיות פחות או יותר ליברלית, כלומר לסבול פחות או יותר את התערבותה של המדינה בדינמיקה שבאופן אידיאלי תצטרך להסדיר את "שלום השוק" או את "היד הנעלמה". "של השוק. קיומו בפועל של האחרון הוא עניין של ויכוח.
  • זה מאפשר תנועה של כיתות. החזקת כסף, באופן עקרוני, אינה כפופה לשום סוג אחר של תנאים אנושיים, כפי שדם היה במקרה של אגודות קאסטות, ולמטרות מעשיות אין זה משנה לשוק הכלכלי איזה סוג של ערכים קפיטליסט מצהיר.זה מאפשר למעמדות הנמוכים להיות מסוגלים, בתיאוריה, לעלות כשהם צוברים הון, ולמעמדות הגבוהים לרדת כשהם מאבדים את יכולתם לעשות זאת.

חסרונות אופן הייצור הקפיטליסטי

מצד שני, ראוי להזכיר גם את החסרונות של הקפיטליזם:

  • מאפשר מונופולים וה יְכוֹלֶת לֹא הוֹגֶן. דווקא האופי הליברלי של הקפיטליזם נוטה לאפשר את ריכוז ההון, ולפיכך, של הכוח בידי מעטים, השולטים בשוק ויכולים להתחרות בצורה לא הוגנת באחרים, ובכך ליצור מונופולים שבהם מעטים מתעשרים.
  • חלוקה לא שוויונית של העושר. שכן המעמד החברתי אינו נקבע על ידי דם או גורמים אחרים, אלא על פי כמות הכסף שיש לאישה. מִשׁפָּחָה, הדורות הבאים מגיעים לעולם עם אי שוויון הזדמנויות גלוי, תוצאה של ריכוז העושר במי שיש להם הכי הרבה הון, שכן כסף, כאשר הוא מסתובב, מייצר יותר כסף, מעשיר את המעטים לרעת הרבים.
  • צרכנות. החברה שנוצרה על ידי הקפיטליזם היא מתמקד בצריכה ובגיוס הון, לעתים קרובות שוכחים מה זה באמת אומר ונלכדים בספירלה של צְרִיכָה מיותר, קנייה כדי לקנות או כדי לתקן היבטים רוחניים אחרים שאינם נחשבים במשוואה.
  • נזק אקולוגי. הפעילות התעשייתית היא לבה של המערכת הקפיטליסטית, שבמשך כמעט מאה שנים התמסרה ל- ניצול משאבי טבע מבלי לקחת בחשבון היבטים בסיסיים אחרים, כמו ההשפעה האקולוגית שהייתה להשלכת חומרי פסולת תעשייתית. כך, בסוף המאה ה-20 ותחילת ה-21, ה שינוי אקלים וקטסטרופות אקולוגיות מתנשאות באופק העתיד הקרוב, הדורשות שינויים קיצוניים ומידיים במודל הייצור הקפיטליסטי.

מרקסיזם וערך עודף

המושג רצון טוב הוא מרכזי ב דוֹקטרִינָה של המרקסיזם, הרואה בזה בעצם שוד שהמעמד השליט מבצע במאמץ של העובד, תוך שמירה על חלק משמעותי יותר מהערך במונחים כספיים מזה שמתוגמל באמצעות שכר.

הודות ל מאבקי עובדים ואיגודי עובדים, שרבים מהם יצרו קונפליקטים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים רבים לאורך המאה ה-20, ניתן היה לשאת ולתת מחדש על חלוקת הערך העודף האמור בין עובדים למעסיקים, כמו גם על תנאי העסקה.

לפיכך, קצוב שעות העבודה, ה ניצול וזה הושג, בקצרה, א קָפִּיטָלִיזם אנושי יותר עבור מעמד פועלים. עם זאת, על פי משנתו של קרל מרקס, המאבק הזה להשתחרר מניצול לא יסתיים עד לשחרור הכוחות ההיסטוריים שהובילו ל סוֹצִיאָלִיזם.

אופני ייצור אחרים

בדיוק כפי שיש את אופן הייצור הקפיטליסטי, אנחנו יכולים לדבר על:

  • מצב ייצור אסיה. נקרא גם עריצות הידראולית, שכן היא מורכבת משליטה בארגון החברה באמצעות משאב אחד הדרוש לכולם: מים, במקרה של מצרים ובבל ב יָמֵי קֶדֶם, או תעלות ההשקיה ב ברית המועצות וסין. כך מקבלים הנאמנים מים כדי לזרוע את שדותיהם, בעוד שדות הלא נאמנים מתייבשים.
  • אופן ייצור סוציאליסטי. שהוצע כחלופה לקפיטליזם על ידי מרקס, הוא מעניק שליטה באמצעי הייצור למעמד הפועלים או הפועלים, כדי למנוע מהם להיות מנוצלים על ידי הבורגנות. לפיכך, מניחה המדינה את ביטול ה רכוש פרטי ושל הון לשים אינטרסים קולקטיביים לפני אינטרסים אינדיבידואליים, כצעד לעבר חברה חסרת מעמדות אך עם ייצור כה רב עד שהסחורה מחולקת לפי הצורך ולא לפי הכשרון.
  • מצב ייצור עבדים. אופיינית לחברות הקלאסיות של העת העתיקה, כמו היוונית או הרומית, היא תמכה בייצור של סחורות חקלאיות המבוססות על מעמד עבדים, בכפוף למעמד חוקי וחברתי מסוים, לפעמים לא אנושי, מה שהפחית אותם להיות רכוש של אדון פרטי או מדינה. לעבדים אלה לא הייתה השתתפות פוליטית, לא הייתה רכוש, והם לא קיבלו שום פרס על עמלם.
!-- GDPR -->