אנו מסבירים מהו הוליסטי וכיצד נוצרת שיטת לימוד זו. כמו כן, כיצד מתפתחת הוליסטיות בחינוך.
מהי הוליסטיות?
כדי ללמוד את מערכות זה מרכיב את העולם יכול להתבצע בכמה דרכים. העמדה המתודולוגית והאפיסטמולוגית המכונה הנחות הוליסטיות, כי הדרך לעשות זאת צריכה להיות על ידי לקיחת השלם כמושא מחקר של מערכת ולא רק מהחלקים המרכיבים אותה.
המילה הוליזם בא ממילה יוונית (אני ה) מה זה אומר שלם, שלם, שלם. לפי זה שיטה הלימוד צריך לקחת מערכות פיזיות, ביולוגיות, כלכליות, נפשיות, לשוניות, חברתיות וכו' כמכלול ולנתח את המכלול יחד עם מאפייני המערכת ולא להתייחס רק לחלקים.
הוליסטיקה רואה כל מערכת כמכלול שבו משולבים חלקיה. המחקר של כל אחד מחלקי השלם אינו יכול להסביר כיצד המערכת פועלת בצורה גלובלית. מערכת היא הרבה יותר מהסכום הפשוט של החלקים, לכן שיטת לימוד זו רואה בסינרגיות של החלקים כחשובה ולא באינדיבידואליות שלהם.
בניגוד להוליסטי (או פִילוֹסוֹפִיָה holist) הוא רדוקציוניזם, הגורס שניתן להסביר ולחקור מערכת מהחלקים המרכיבים אותה. מנקודת המבט של מדעי החברה, מתנגד גם להוליסטי אינדיבידואליזם מתודולוגית שמעדיפה את הפרשנות הסובייקטיבית (של כל פרט) של עובדות חברתיות, בעוד שההוליסטית מדגישה את התנהגות הפרט החל מהמטריצה החברתית שבה הוא חי.
איך נוצר ההוליסטי?
מתחילת ה הִיסטוֹרִיָה האדם הקדמון ידע על מערכת היחסים שהייתה סביבו. הוא למד על הקשר בין ה טֶבַע כולם, האדם עצמו וה קהילה.
אריסטו היה זה שסיכם את העיקרון הכללי של הפילוסופיה ההוליסטית בכתיבה על מֵטָפִיסִיקָה (שחורגת מעבר לפיזיקה). סיכם את זה השלם גדול מסך חלקיו. עם ה מזג אוויר המחקר הפרגמנטלי של הדברים הפך לשולט.
ההוליזם הוגה בשנת 1926 על ידי ז'אן כריסטיאן סמוט, עבורו הוליזם הוא הנטייה בטבע ובאמצעות אבולוציה יצירתית, לבנות מערכות (שלמות) שבמובנים רבים הן עדיפות ומורכבות יותר מסך חלקיהן. מזרח תַחדִישׁ מסביר את חלקי המערכת מהמכלול.
הביולוג של תחילת המאה העשרים, לודווינג פון ברטלנפי, מגדיר מהי מערכת, בתורת המערכות הכללית שלו, בתור מַעֲרֶכֶת של אלמנטים הקשורים בצורה מסודרת, תורמים לאובייקט מסוים. כל מה שמקיף אותנו קשור בדרך כלשהי לאובייקטים אחרים.
הוליסטיות בחינוך
השינוי בדרך לראות את העולם השפיע על חינוך רשמי בבתי ספר, שפעם היה בהם א נוף העברה מקוטעת של תוכן לתלמידיהם. דרך החשיבה על העולם בכללותו חוללה שינוי באופן שבו מתייחסים לחינוך. כולנו לומדים על כל דבר בכל עת היא אחת ההנחות החדשות של דרך ראיית העולם הזו. זה נוצר מיחסי הידע שאנו מבצעים לאורך כל חיינו חַיִים.
ה יֶדַע הקודמים קשורים לידע חדש שיוצר מערכת. הידע שאנו רוכשים אינו ליניארי או שרשרת של נתונים. האמת היא שה מַחֲשָׁבָה הוא יוצר רשת מורכבת של שילובים בלתי מוגבלים היוצרים מערכת. מאידך, ההוליסטיות מתחשבת בניסיון של כל תלמיד ואינה מחפשת צבירת ידע ללא קשר עם עולמו של התלמיד עצמו, להיפך, היא שואפת לשלב חיים, ידע והכרה עצמית.
ה לְמִידָה זוהי פעילות קבוצתית וסולידרית בין תלמידים ו מורים. כל חברי הכיתה לומדים אחד מהשני. התלמיד אינו רק צופה אלא גם שחקן במסגרת הלמידה שלו. חינוך חיוני לקידום חֶברָה ושל ה אֶנוֹשִׁיוּת. יש להתייחס לחינוך כמכלול ולא כסכום של חלקים בלבד, שבהם התלמיד מקבל ידע מבודד באופן פסיבי. ידע מרכיב שלם.
באותו אופן, לא ניתן לבודד את החינוך מעולמו של כל תלמיד, להשאיר בצד את הנושא ואת ההתנסויות שלו שכן לכל אחד יש את דרך הלמידה השונה שלו. מטרת החינוך צריכה להיות שהתלמיד ישיג את רשת הידע הזו על סמך מה שהוא כבר יודע.