- מה זה נימוק?
- מאפייני הנמקה
- אלמנטים של הגיון
- חשיבה אינדוקטיבית ודדוקטיבית
- חשיבה לוגית ומתמטית
- חשיבה מילולית
- נימוק מופשט
אנו מסבירים מהי הגיון, מרכיביו ומאפייניו. כמו כן, מהם סוגי ההיגיון השונים.
מה זה נימוק?
כאשר אנו מדברים על הנמקה, אנו מתייחסים בדרך כלל ליכולת של בן אדם להתמודד נפשית עם א צרה או מצב, החלת הִגָיוֹן והניסיון להחלטה ו/או הבנתך. במקרים אחרים, אנו מתייחסים לצורות השונות שנאמרו מַחֲשָׁבָה, מההיבטים הספציפיים של המוח האנושי המעורבים בו.
במילים אחרות, הגיון הוא מאפיין אופייני למין האנושי, כלומר מסוגל להבדיל את עצמנו מ בעלי חיים. זהו תהליך אינטלקטואלי, הגיוני שעובר טיעונים משיג מסקנות, בהינתן סט ראשון של הנחות.
הדרך בה אנו מבינים את ההיגיון כיום קשורה לרעיון המודרני של התבונה. זה תוצר של שינויים פילוסופיות פילוסופיות עמוקות שהתרחשו במהלך רֵנֵסַנס אירופאי ובמיוחד ב מהפכה מדעית.
כך האמונה באלוהים כתכונת היסוד של האדם נעקרה, והחליפה אותה, דווקא על ידי הגיון ויכולתו להבין את חוקי היסוד השולטים בעולם הסובב אותו.
מאפייני הנמקה
באופן כללי, כל סוג של נימוק צפוי לאפשר פתרון בעיות, הסקת מסקנות ולייצר צורה כלשהי של למידה מודעת של העובדות, באמצעות קשרים סיבתיים והגיוניים.
משמעות הדבר היא שהנמקה היא וולונטרית, היא תלויה ביכולות של כל אדם והיא משהו שבהינתן לְמִידָה מספק, ניתן לממש ולפתח. כפי שנראה בהמשך, ההנמקה חלה על תחומים נפשיים שונים ובאמצעות לוגיקה פרוצדורלית (מתודולוגיות) שונה, לפי העניין.
אלמנטים של הגיון
כל סוגי ההיגיון מורכבים משני אלמנטים מובחנים בבירור, שהם:
- המקום. קבוצת הביטויים המאשרים או שוללים היבט כלשהו של מְצִיאוּת ושמהווים את נקודת המוצא לכל צורה של הנמקה. הנחות היסוד, כמו המסקנות, יכולות להיות נכונות או שגויות, כלליות או פרטיות.
- ה מסקנות. הם מכלול הביטויים המתקבלים מהנחות היסוד, באמצעות יישום הליכים וטיעונים לוגיים. מסקנותיו של נימוק אחד יכולות לשמש הנחת יסוד למשנהו וכן הלאה.
חשיבה אינדוקטיבית ודדוקטיבית
שתיים מהצורות העיקריות של סיווג הנמקה הן אינדוקטיביות ודדוקטיביות. הם מובחנים זה מזה על ידי ההליך הלוגי, כלומר, סוג הפעולה הפורמלית והטיעונית שהם מרמזים, כדי להשיג את מסקנותיהם. בוא נראה את זה בנפרד:
- נימוק דדוקטיבי. כפי ששמו מרמז, הוא כרוך בשימוש בדיכוי כדרך להסקת מסקנות. זאת, בהינתן הנחות יסוד ספציפיות מסוג כללי או אוניברסלי, ניתן להגיע למסקנות מסוג מסוים ואינדיבידואלי, על סמך מה שאנו רואים כנכון ברמה הגלובלית. לדוגמה: אם נצא מנקודת הנחה שכלבים נושכים, ושחיית המחמד שלנו היא אכן כלב, נוכל להגיע למסקנה הגיונית דדוקטיבית שחיית המחמד שלנו מסוגלת לנשוך אותנו. הליך זה לא תמיד נכון, כמובן, שכן הוא תלוי לחלוטין בתוקף הנחותיו.
- חשיבה אינדוקטיבית. נימוק זה הולך בכיוון ההפוך למקרה הקודם, החל לפיכך מהנחות יסוד מסוימות ואינדיווידואליות, כדי להגיע למסקנות גלובליות או אוניברסאליות. זה הופך אותו למצב חשיבה פחות הגיוני, אבל יותר הסתברותי ולכן שימושי יותר לחיזוי העתיד במידה מסוימת. למשל, אם אדם משקר לנו פעם אחת, נניח שבעתיד הוא ישקר לנו שוב, גם אם יש סבירות שזה לא יקרה.
חשיבה לוגית ומתמטית
הנימוק הגיוני זוהי היכולת להסיק מסקנות מודעות וניתנות להוכחה ממערכת של הנחות יסוד. זה מתבצע על ידי יישום שלנו יֶדַע, מבלי להזדקק לחוויה האישית שלנו.
זה יכול להחזיר תוצאות תקפות (נכונות) או שגויות (שגויות). הסיבה לכך היא שאפילו נימוק רע הוא גם נימוק אפשרי, אם כי מנקודת מבט של היגיון, נימוק שקרי נקרא כשלים.
סוג מסוים של נימוק לוגי הוא מָתֵימָטִי, בדרך כלל מסוג רשמי, שבו מתבצעים הכללים והנהלים של מערכת יחסים בין מספרים, סטים, ייצוגים או דמויות, כדי לקבוע אקסיומות מתמטיות, משפטים או פרוצדורות.
חשיבה מתמטית לעולם אינה פונה לחוויה או סובייקטיביות, אלא לאובייקטיביות הטהורה וההגיונית ביותר. לפיכך, פעולה כמו 2+2 תמיד תביא את אותה תוצאה ללא קשר למי מבצע אותה, היכן או מה הניסיון הקודם שלו. לשם כך, ה מספרים וסימנים מתמטיים.
חשיבה מילולית
בדיוק כפי שהגרסאות הקודמות של ההיגיון משתמשות ב- שפה מתמטיקה פורמלית, חשיבה מילולית משתמשת במנגנונים ונהלים של השפה, בין אם נֱאֶמַר או כתוב, ולכן אפשר לקרוא לו גם חשיבה לשונית.
אולם, חשיבה מסוג זה תלויה בתפיסת השפה שיש לכל פרט, שכן השפה היא א טֶכנוֹלוֹגִיָה שעלינו ללמוד ושאנו יורשים מהסביבה החברתית והתרבותית שלנו, אך יחד עם זאת היא מעוגנת ביכולת טבעית של האדם: היכולת ללמוד ולפתח שפות, כלומר לייצר. שלטים.
חשיבה מילולית, אם כן, קשורה לשליטה בשפה מילולית, כלומר, היא קשורה ליכולת קריאה-הבנה, ליכולת לשונית, יְצִירָתִיוּת אקספרסיבי, בין שאר ההיבטים של תרגיל מילולי.
נימוק מופשט
זו כנראה אחת הצורות החשובות ביותר של החשיבה האנושית, שמקיפה בדרך כלשהי חשיבה מילולית ומתמטית, שכן לשתיהן רמת הפשטה משמעותית.
חשיבה מופשטת היא טיפול במושגים ואובייקטים שאינם קונקרטיים, שאינם קיימים באותו אופן כמו דברים מוחשיים. זה מאפשר לנו לייצר מֵידָע חדש מהיחס בין מושגים מופשטים, פחות קשורים לארצי, כמו כמות, פּרוֹפּוֹרצִיָה, תוקף, סימטריה, יופי וכו'.
אחיזה גדולה של חשיבה מסוג זה מאפשרת לנו להתמודד עם מושגים מורכבים, לבצע פעולות מנטליות מסובכות ולבסס קשרים בין אובייקטים ומצבים לא קיימים, כגון הנחות, הַשׁעָרָה וצורות אחרות של elucubation.