אנו מסבירים מהו קונבנציונליזם בפילוסופיה ובבלשנות. כמו כן, מוסכמות חברתיות ומה זה נטורליזם.
מהי מוסכמה?
קונבנציונליות היא ה אמונה, יַחַס או נוהל הרואה כנכון או תקף רק את העקרונות, השימושים, מסורות י כללים מוסכמות השולטות בהתנהגות אנושית, כלומר אלו שבאות ממוסכמה: מאיזושהי הסכמה מרומזת או מפורשת של קְבוּצָה חברתית נחושה.
נאמר במילים פשוטות יותר, קונבנציונליזם מרמז על דומיננטיות של המבוססים, של מה שמקובל בדרך זו או אחרת על ידי ההסכם החברתי, שווה ערך פחות או יותר לפורמלי או לממוסד.
מונח זה עשוי להיות מיושם על אזורים שונים של יֶדַע, כמו ה פִילוֹסוֹפִיָה, ה בַּלשָׁנוּת, ה ימין, בין היתר, שמירה על אותה משמעות פחות או יותר.
למשל, בתחום המשפט, האמנה קובעת זאת מוסדות חוקי של א קהילה עליהם להכיל מוסכמות חברתיות ברורות שעליהן ניתן לבסס את הכללים שהם מפרסמים.
לפיכך, המוסכמה מבהירה את זה מאוד לכלל אוּכְלוֹסִיָה מה יהיו הנסיבות שבהן מַצָב הוא יממש את יכולת הכפייה שלו. על תיאוריה זו הגן בתוקף הפרופסור האמריקאי רונלד דבורקין (1931-2003).
קונבנציונליזם בפילוסופיה
בתחום הפילוסופיה, קונבנציונליזם הוא סוג של מַחֲשָׁבָה לפיו כל התיאוריות והמושגים המדעיים אינם באמת שיקוף של החוקים השולטים בעולם האובייקטיבי (כלומר, מְצִיאוּת).
כלומר, היא סבורה כי ידע מדעי היא תוצאה של הסכם או אמנה בין המומחים האמונים על הכנת נְאוּם מדען, המבוסס על תפיסותיו של נוחות ופשטות.
במובן זה, קונבנציונליזם היא אחת הצורות של אידיאליזם סובייקטיבי, כלומר שלילת האובייקטיביות של הידע הפורמלי של הסובייקט. המייסד של דרך חשיבה זו היה אנרי פואנקרה הצרפתי (1854-1912), שהיה גם כת חשוב של מתמטיקה, גוּפָנִי והפילוסופיה של מַדָע.
אסכולת הקונבנציונליסטים, בניגוד לרציונליסטים, העניקה למושגים מקום מיוחס בסדר המחשבה, מעל החוויה החושית של העולם. הם סברו שהתנאים שמעצבים את העולם הם קודם כל אנושיים.
מכאן משתמע שכל מה שניתן לצפייה תלוי ישירות במסגרת מושגית מופנמת, אפילו לפני החוויה של הדברים. במילים אחרות, לפני שאנו חווים את העולם, בהכרח יש לנו כבר קטגוריה (מוסכמה) שמתארת אותו ושמעצבת את החוויה שלנו במה שהוא.
קונבנציונליות בבלשנות
בתחום הלימוד של שפה, אנו מדברים על קונבנציונליזם כדי להתייחס לזרם של ה פילוסופיית השפה, אשר מגן על אוטונומיה של המסמן ביחס למסומן, כלומר שרירותיותו.
במילים פשוטות יותר, זה אומר שהיחס שמקשר את הסט של צלילים שהיא מילה (נניח: "עץ") והאובייקט שהמילה הזו מציינת (העץ האמיתי, שנמצא בריבוע) הוא מלאכותי לחלוטין, מגיב למוסכמה ולא לכל סוג של קשר טבעי או ספונטני.
במובן זה, מאז פרסם הבלשן השוויצרי המפורסם פרדיננד דה סוסור (1857-1913) את דבריו קורס בלשנות כלליתגם הבלשנות הנגזרת ממנו, מהסוג הסטרוקטורליסטי, נחשבת קונבנציונליסטית.
מוסכמות חברתיות
מערכת הנורמות ידועה בתור מוסכמות חברתיות, פרוטוקולים אוֹ התנהגויות המרכיבים את התפאורה, ה תווית ומנהגים טובים, במיוחד אלה שמקורם מוסר השכל בורגנות שהפכה לנורמה לאחר ה מהפכה תעשייתית.
רבים מהם, כמו אלה האופייניים לתקופה הוויקטוריאנית באנגליה, היו באופן פרדוקסלי תוצאה של העתקת מוסכמות ממוסכמות אחרות. אומות, המצאות ודמיונות, שבכל זאת שימשו לייצור שורה שלמה של תפיסות אידיאולוגיות ושל "חיי המידות הטובים", שליטה ולעיתים צנזורה על התנהגויות שנחשבות לא צנועות או שכונות עוני.
קונבנציונליזם ונטורליזם
בתחום הבלשנות, וליתר דיוק זה של הפילוסופיה של השפה, קיימות שתי עמדות מנוגדות לגבי מקור השפה וצורותיה:
- קונבנציונליזם. כפי שראינו בעבר, היא מניחה שהמילים מגיעות מהמעשה היצירתי האנושי, כלומר הן קונבנציונליות, מלאכותיות וכי סימן לשוני זה, ביסודו, שרירותי. משהו שאפשר לסכם בכך ששפה היא מוסכמה.
- טִבעוֹנוּת. הוא טוען שהשפה נוצרה כמאפיינים אחרים של טבעו של יצורים חיים. עבורם השפה בראשיתה הייתה אמיתית, הוגנת וברורה, ועם חלוף השנים והשימוש ב בני אנוש היינו מבזים אותו או מרחיקים אותו ממהותו. עמדה זו אופיינית לעתיקות הקלאסית, במיוחד ההלנית, שכן היא עולה בקנה אחד עם ההנחות הבסיסיות של דָת של יוון העתיקה. קראטילוס (סוף המאה ה-5 לפני הספירה) היה אחד ממגניו הגדולים.