- מהן 5 האקסיומות של תקשורת?
- 1. אי אפשר שלא לתקשר
- 2. כל תקשורת היא מטא-תקשורת
- 3. כל התקשורת היא דו-כיוונית ובו-זמנית
- 4. התקשורת היא דיגיטלית ואנלוגית
- 5. תקשורת יכולה להיות סימטרית או משלימה
אנו מסבירים מהן 5 אקסיומות התקשורת, מי זיהה אותן וכיצד כל אחת מהן מתארת תקשורת.
מהן 5 האקסיומות של תקשורת?
זה ידוע בתור החמישה אקסיומות של ה תִקשׁוֹרֶת בן אדם בגיל חמש התחלה עקרונות מנחים שזיהה הפילוסוף והפסיכולוג האוסטרי פול ווצלאוויק (1921-2007) בתורת התקשורת שלו בין בני אנוש.
בתיאוריה זו, ממוסגרת במה שמכונה "גישה בינלאומית", הציע ווצלאוויק שתקשורת אנושית פועלת כ מערכת פתוחה, הן לגבי ה שפה כמו במה שאין לו, ושיש לו חמש תכונות משותפות ועיקריות גדולות, שהן מה שנקרא "אקסיומות".
כידוע, ניתן להגדיר תקשורת כהחלפה של מֵידָע בין ה יצורים חיים, או דרך שלטים (כלומר, שפות) או מנגנונים פרימיטיביים אחרים. תקשורת היא תכונה אוניברסלית של כל צורות החיים, אשר מתרחשת אפילו בין האיברים שלך לבין חלקי הגוף השונים. לחיות, מנקודת מבט זו, הוא בהכרח תקשורת.
חמש האקסיומות של התקשורת האנושית, על פי מחקריו של ווצלאוויק, מפורטים להלן.
1. אי אפשר שלא לתקשר
כל צורה של התנהגות מרמז על העברת תוכן מסוים, בין אם מרצון או לא. כלומר, כל מה שאנו עושים מעביר צורות שונות של מידע לסובבים אותנו, בין אם מדובר במידע שאנו רוצים במפורש לתקשר, ובין אם לאו.
מכיוון שאין אפשרות לא לפעול בחיים, כלומר לקיים אי התנהגות, ניתן לאשר שאנו מעבירים מידע לסביבה שלנו באופן רציף ומתמיד.
דוגמה פשוטה לכך נמצאת בצורות תקשורת בלתי רצוניות, כמו תנוחת הגוף. אדם יכול לסתום את שלו דעה או ההרגשה שלו מול משהו שקורה או משהו שאומרים לו, מנסים לא לתקשר את זה מילולית; אבל שלו גוּף, האופן שבו אתה זז או המחוות שלך יכול להסגיר את הכוונה הזו ולתקשר לשאר מה שאתה מרגיש או מה שאתה חושב.
אבל נניח שמישהו מאמן את עצמו להכיל אפילו את הסוג הזה של מחוות, תוך שהוא מקבל את היציבה הנייטרלית ביותר שאדם אפשרי: אפילו במקרה זה הוא ישדר את הנייטרליות הזו, כלומר, הוא יעביר מידע, למרות העובדה ש המידע הזה הוא לא יותר מהסתרה שלהם רגשות י מחשבות.
לסיכום: אין דרך לא לתקשר.
2. כל תקשורת היא מטא-תקשורת
אמירה זו פירושה שבכל פעם שאנו מתקשרים, אנו לא רק מעבירים את המידע שאנו רוצים לתת, אלא גם מידע אחר שקשור להיבטים אחרים הנוגעים לתקשורת עצמה, ושקשורים לאופן שבו הוֹדָעָה יש לפרש.
במילים אחרות, כאשר אנו מעבירים מסר, אנו מעבירים גם מידע על המסר עצמו, ועל הדרך בה אנו מעבירים אותו. מכאן השימוש בקידומת "מטה", שמשמעותה "מעבר" או "בעצמה": מטא-תקשורת היא תקשורת על התקשורת עצמה.
ווצלאוויק הציע לחשוב על האקסיומה השנייה הזו מתוך זיהוי, בכל אקט תקשורתי, של "רמת תוכן" ו"רמת מערכת יחסים", מתוך הבנה שהאחרונה מסווגת את הראשונה.
כלומר, מצד אחד יש את המסר המועבר ומצד שני יש את המטא-מסר: המידע ההתייחסותי על המסר, מי פולט אותו, באיזה אופן וכו'. זה חשוב כמו ה מַקְלֵט של המידע תמיד יפרש אותו בהתאם לקשר שלו עם מַשׁדֵר (כלומר, רמת היחסים שלהם).
דוגמה פשוטה לכך נמצאת בביטויים מסוימים, אשר בהתאם למי הם באים, ניתן לפרש בדרכים שונות.לדוגמה, אם חבר אומר לנו "אני מזהיר אותך" לגבי מידע שאנו זקוקים לו, אנו צפויים לפרש זאת כהבטחה, שכן חיבה ואמון מאפשרים לנו לקבל את דבריו כמובנים מאליהם.
אם, לעומת זאת, אדם זר אומר לנו, ש"אני מזהיר אותך" יכול להתפרש כמשהו שנאמר שהוא יוצא מצרות, כך שנעזוב את זה בשקט ולא סביר שאנחנו סומכים על אמיתות המידע הזה. . לפיכך, לאותו משפט (רמת התוכן) יש שתי פרשנויות יחסיות שונות (רמת מערכת יחסים).
3. כל התקשורת היא דו-כיוונית ובו-זמנית
מאחר שכל אחד מהמעורבים בפעולה של תקשורת מבנה ומפרש את המידע בצורה שונה, שניהם מרגישים בו זמנית שהם מגיבים להתנהגותו של האחר, כשלמעשה הם נותנים זה לזה משוב ללא הרף.
לפיכך, לא ניתן להבין תקשורת אנושית במונחים של סיבה ותוצאה, אלא כמעגל תקשורתי שמתקדם בשני הכיוונים, מרחיב ומווסת את חילופי המידע.
כדי להבין את האקסיומה הזו, בואו נחשוב על הראשונה ברשימה, אשר מניחה שאנו מתקשרים כל הזמן. לפיכך, גם כאשר אנו מקשיבים למישהו שמדבר אלינו, ותשומת הלב שלנו מתמקדת בפליטת מידע מילולי שלו, אנו באותו הזמן מתקשרים מה אנו חושבים על מה שהוא אומר באמצעות המחוות שלנו, הדרך בה אנו מקשיבים להם. ושפת הגוף שלנו.
4. התקשורת היא דיגיטלית ואנלוגית
לפי Watzlawick, כל צורות התקשורת האנושית כוללות שני אופנים בו זמנית של היווצרות משמעות, שהם:
- תקשורת דיגיטלית (מה שנאמר), כלומר, התוכן ה"אובייקטיבי" של ההודעה שהופצה, זה הנוגע ישירות ובלעדי ל- מילים. אם נגיד למישהו "איזו הערה אינטליגנטית", המודאליות הדיגיטלית מוגבלת בדיוק למה שנאמר: שהערה אינטליגנטית עבורנו.
- תקשורת אנלוגית (איך אתה אומר), כלומר התוכן "סובייקטיבי"מהמסר שהוצא, זה שאין לו שום קשר למילים, אלא להצהרה, הֶקשֵׁר, איך שאנחנו אומרים את זה. אם אנחנו אומרים למישהו "איזו הערה חכמה" בחיוך ובגישה כנה, זה כנראה בגלל שאנחנו באמת חושבים כך; אבל במקום זאת אם אנחנו עושים את זה באווירה של אדישות או בחיוך סרקסטי, במיוחד אחרי שהוא אמר משהו לא רלוונטי או בנאלי, אנחנו רוצים להגיד לו באופן אירוני להיפך: שהוא אמר שטויות.
5. תקשורת יכולה להיות סימטרית או משלימה
לבסוף, ווצלאוויק מזהה שתי אפשרויות לתפקוד של תקשורת אנושית, בהתאם לקשר שנוצר בין הפרטים המחליפים מידע. האפשרויות הללו הן:
- תקשורת סימטרית, כלומר פרופורציונלית ונוטה לשיוויון, כאשר היא מתרחשת בחילופי מידע בין פרטים המניחים התנהגות הדדית: אדם אחד מבקר את האחר בצורה חזקה, והאחרון בתגובה מבקר אותה בחריפות. אנשים מתקשרים על ידי ביסוס אותו מערכת יחסים מצד אחד לצד השני, תוך הנחת אותה עמדה.
- תקשורת משלימה, כלומר אינטגרטיבית, הנוטה לשלב אדם בדינמיקה התקשורתית של האחר, ובכך לבסס יחסי מרות בין הצדדים: אדם אחד נוטל על עצמו תפקיד מאשים בתקשורת והאדם השני מקבל את תפקיד הנאשם. , או שאחד מקבל תפקיד אלים והשני תפקיד קורבן. אנשים מתקשרים על ידי יצירת מערכת יחסים שונה בין צד אחד לשני, אבל אחד לא יכול להתקיים בלי הצד השני.