אנו מסבירים מה המשמעות, אילו סוגים קיימים ומהם המאפיינים של הדיסציפלינות השונות הלומדים אותה.
מהי המשמעות?
משמעות מובנת כמשמעות של מילים ו/או הביטויים של נִיב, כלומר, הרפרנט הספציפי או קבוצת הרפרנטים שאליהם מונח רומז. זו תחושה שחלקה במידה מסוימת ל מַשׁדֵר י מַקְלֵט, שבלעדיו הם לא היו מסוגלים להבין זה את זה, אבל שמתקיים בתוך מגוון של ניואנסים, השלכות ופרשנויות התלויות במגוון הקשרים.
אז, למהדרין, אין באמת משמעות, אלא קבוצה של משמעויות אפשריות. לפיכך, אנו יכולים לזהות שני סוגי משמעויות:
- משמעות דנוטטיבית: זוהי המשמעות האובייקטיבית של מונח, כזה שנוטה להיות אוניברסלי בקרב דוברי אותה שפה. הוא זה שמופיע בכל מילונים.
- משמעות קונוטטיבית: הם החושים סובייקטיבי של אותו מונח, המשתנים בהתאם לקבוצה, לפרט או לתרבות, מכונה.
שניהם קיימים בו זמנית ב- שפה: המילה "לילה" מציינת את תקופת היעדרותה של השמש בשמיים, אך בה בעת היא מרמזת בדמיון המערבי את קץ הדברים, את ההיעדר עצמו, את הסוד, את הנסתר ובמידה מסוימת את הסכנה. .
יש הרבה דרכים לחשוב ולהבין מהי משמעות. היציבה של ה בַּלשָׁנוּת מסורתית מבינה את זה בתור א מוּשָׂג או הפשטה שאנו יוצרים מדברים אמיתיים, ושאנו מייחסים מנטלית למסמן: "עקב" נפשי של המילה שבאמצעותה ניתן להביע את המשמעות הזו.
לפיכך, הזוג המשמעותי והמסומן יימצא בתוך תפקודה של השפה, וזה מה שמאפשר לנו את יחסי המשמעות המורכבים שלה: זה שאנו קוראים לו. נִרדָפוּת, למשל, זה לא יותר מאשר אותה משמעות המשותפת לשני מסמנים שונים.
עם זאת, היו ויכוחים רבים על מהות המשמעות. יש כאלה שמעדיפים לחשוב על זה כעל פרשנות שאנו עושים לסימנים לשוניים, בעוד שאחרים מייחסים זאת לשימוש שאנו עושים בהם, כלומר, יש עמדות המניחות שלמילים "יש" משמעות, ואחרות שלמילים אנחנו. "תן" להם משמעות כשאנחנו משתמשים בהם.
המדע החוקר משמעות מכונה סֵמַנטִיקָה, וזה חל על שתי הבלשנות, הִגָיוֹן ומדעים קוגניטיביים אחרים.
סמנטיקה לשונית
סמנטיקה לשונית היא הדיסציפלינה החוקרת משמעות במסגרת השפה עצמה, כלומר, מה שקשור ל- סימן לשוני. היא מבקשת להבין את תפקודם של מבנים מילוניים ואת יחסיהם עם רפרנטים, וכן את המנגנונים המנטליים המורכבים המאפשרים לייחס למילים ריבוי משמעויות (או ניואנסים). הוא מתעניין גם בשינוי המשמעות לאורך כל הִיסטוֹרִיָה (סמנטיקה היסטורית).
אולם, הסמנטיקה הלשונית אינה מסוגלת לכסות את כל ענייני המשמעות, אלא רק את אלו המתאימים לסימן הלשוני. שאר הניואנסים הם באחריות ה תחביר (סדר ה תְפִלָה) ופרגמטיקה (ההקשר שבו נעשה שימוש בשפה מילולית).
סמנטיקה פורמלית
ברגע שהסמנטיקה הופיעה במסגרת המחקר הלשוני, היא שוכפלה בתחומי מחקר אחרים, כגון המקרה של שפות רשמיות (כלומר, לא מילולי). האחרונות הן אותן שפות אנושיות שלביטוייהן אין משמעות התייחסותית, אלא רוכשים את משמעותן במסגרת הביטויים שלהן.
דוגמה הם ה מתמטיקה: "שניים" אינו מתייחס לרפרנט קונקרטי של המציאות, אלא לסוג של מערכת יחסים והפשטה צורנית שאנו עושים ממנה. אותו דבר קורה עם הכפל: אין לו רפרנט קונקרטי, אלא הוא רעיון שפועל בעולם ההפשטות המתמטיות.
לפיכך, סמנטיקה פורמלית היא חקר הפרשנות בשפות פורמליות, שבהן יחסי השלכות לוגיים הם יסודיים, שכן המשמעות של הסמלים של שפה פורמלית היא שרירותית, כלומר, היא מוקצית מרצון במהלך השימוש בה. מתייחסים למציאות המורגשת, אך ליחסים מופשטים בין רעיונות.
סמיוטיקה או סמיולוגיה
עם שני המונחים הללו ידועה, לסירוגין, הדיסציפלינה החוקרת את המערכות של תִקשׁוֹרֶת בתוך ה חברות בני אדם, כלומר, התהליך של סמיוזיס (או משמעות).
הוא מורכב ביסודו בחקר הסימנים בציוויליזציה, המובנים כנבט של השפה והמחשבה כאחד. לפיכך, דיסציפלינה זו מתעלה על עצם חקר המשמעות, ויוצרת קשרים תקשורתיים בין בלשנות, מדעי המוח, אַנתרוֹפּוֹלוֹגִיָה, וכו.
מבחינה מעשית, אין הבדל בין שימוש במונח "סמיוטיקה" או "סמיולוגיה", פשוט יש אקדמיות שמעדיפות אחת ואחרות אחרת.
עם זאת, יש הבדלים בגישה התיאורטית בין אחד לשני: סמיוטיקה נוטה להיות קשורה יותר לפונקציונליזם, לפחות באקדמיה האמריקאית; בעוד סמיולוגיה נוטה יותר לכיוון הסטרוקטורליזם, לפחות באקדמיות באירופה ובאמריקה הלטינית.
יותר בפנים: סמיוטיקה, סמיולוגיה.
פרגמטיקה
פרגמטיקה היא, לצד הסמנטיקה, הדיסציפלינה העוסקת במשמעות בשפה המילולית. במובן זה, שניהם ענפים של הבלשנות, אך בניגוד לסמנטיקה, הפרגמטיקה מקדישה תשומת לב מיוחדת לאלמנטים לא מילולי, לא לשוני, מעורב בתקשורת.
במילים אחרות, פרגמטיקה היא המדע של הֶקשֵׁר בתקשורת מילולית. לפיכך, בניתוח הפרגמטי נלקחים בחשבון גורמים כמו מחוות, פרוקסמיות, יכולות לשוניות אינדיבידואליות וכו'.